פגישה אקראית

היא סימנה למלצר להביא לה כוס נוספת של יין וכשחלף מול עיניה היא ראתה מרחוק זוג עניים המביטות בה. גבר כבן שלושים עמד ליד הדלפק ודיבר עם המארחת, כשראה אותה מביטה הסיט את עיניו. היא כתבה לו הזמנה במסך והחזירה לו את הכרטיס אשראי. הוא הביט לעבר שולחנה שוב אך היא כבר הפנתה את הראש לכיוון החלון. היה גשום בחוץ. טפטופים של סוף החורף. ברחוב התרוצצה אישה עם מטריה אדומה מנסה לא להרטב. מונית נעצרה ליד המדרכה וזוג יצאו ממנה. היא הביטה בהם כשנכנסו למסעדה והתיישבו בשולחנות האחרונים מאחוריה. "השולחנות הרומנטיים" קראה להם בינה לבין עצמה.
כשסובבה את הראש חזרה שמעה "אפשר לשבת?" היא לא הספיקה להבין והוא גרר את הכיסא והתיישב. היא התחילה להרגיש את השפעת האלכוהול של כוס היין השלישית. "שלום" חייך אליה באליצות "מה את עושה?" היא גיחחה והחוותה עם הכוס "שותה יין" "כן אני רואה " אמר מחיוך והביט בכוס "התכוונתי לזה" הוא אמר והצביע על המחברת הפתוחה על השולחן "אה זה? זה כלום" אמרה בביטול וסגרה את המחברת. "למה כלום? זה נראה בעיני ממש יפה. אפשר לראות?" סימן לכיוון המחברת.
אילולא היין סביר להניח שהייתה מסרבת ומנפנפת אותו אבל היא מצאה את עצמה מגישה לו את המחברת. הוא דיפדף במחברת לאט. והקדיש לכל ציור ולכל איור את מלוא תשומת הלב. מידי פעם פלט "וואו" ועיניו נפערו ו"פששש" ושפשף את הסנטר. הוא הביט בה במבט סקרן ואז חזר לציורים. בנתיים היא הזמינה עוד כוס יין והביטה בזגוגית, ילדה קטנה רדפה אחרי הכלב שלה מנסה לתפוס את הרצועה ואמה אחריה עם שתי מטריות. זה גרם לה לחייך למעשה כל דבר גרם לה לחייך עכשיו.. אני צריכה לחזור הביתה חשבה.
הוא סיים עם המחברת והניח אותה בדרמטיות על השולחן "וואו" אמר והבעת פניו שידרה פליאה וסקרנות. "איך אמרת שקוראים לך?" שאל. "קלייר" היא חייכה "קלייר.." חזר על שמה ברכות. "קלייר הציורים שלך מאוד מרשימים ועמוקים, הייתי שמח לשוחח איתך עליהם" היא חייכה "מרשימים?" חזרה אחריו "באמת?" אמרה מופתעת "כן, אני לא צוחק" אמר בהתלהבות ורכן לעברה.
היא הריחה אפטרשייב משולב במשהו מתקתק אולי מסטיק? חשבה. "את לומדת ציור או שהכל מהראש?" לרגע היא הובכה מהפרגון שלו. היא לא באמת הבינה, מבחינתה הציורים האלה היו רק שרבוטים חסרי משמעות. למען האמת כל יצירה או דבר שהיא הכינה היא החזיקה ממנו כטיוטה או חיקוי עלוב. אף פעם לא מעריכה מספיק את תוצר ידייה. "אני לומדת בסטודיו חמש שש שבע פה קרוב. ואחרי אני אוהבת לבוא לכאן, לקבל השראה, לתרגל קצת" היא התקרבה וכמו לחשה "לצחוק על אנשים.." גיחחה ולגמה את הרבע האחרון של הכוס בבת אחת. הוא פער את עיניו למה היא שותה כ"כ הרבה? התפלא. הוא החליט שהוא רוצה לגלות. להכיר אותה יותר. הוא חייב.
"לצחוק על אנשים אה?" היא התרוממה מהכיסא באיטיות קצת מתנדנדת. "תוכל בבקשה למסור לי את התיק?" סימנה לו על הרצפה. היא חששה שאם תתקופף ותתרומם הסחרחורת רק תחמיר. הוא הגיש לה את התיק והביט בפניה, היא נראתה צעירה אבל מקרוב קמטים זעירים סביב העניים הסגירו שהיא בגילו פחות או יותר היא השאירה שטרות על השולחן וסימנה למלצר בקריצה. הוא הנהנן עם הראש לחיוב והתקדם לכייון השולחן.
רועי הביט בה בעודה מתרחקת ולבסוף אמר "להתראות קלייר.." היא לא הסתובבה וסימנה לו עם היד בנפנוף.

נעים מאוד להכיר חשב.