פאני שלי.

הגן הזה הוא האהוב עלי. עצים יפהיפים משולי הדרך,נחל עם מפל קטן יותר בעומקו של הגן,ספסלים ישנים שעל רבים מהם חרוטים שירים בסכין וכמובן החלק הבלתי נפרד מהגן הזה:פאני. שם מצחיק,פאני. יושבת בדרכה על הספסל וקוראת ספר או שמטיילת לה בשקט סביב הנחל המפל והעצים. בעצם הגן הזה הוא גם יער כזה שנמשך עד להרים שמבצבצים במרחק.
אני מטייל כאן כל יום מגיל שניים עשר וכתבתי כאן את אחד הספרים שלי אבל כמובן שעל הגן הזה ועוד יותר, הייתי חייב לכתוב על פאני כמו שאמרתי: היא חלק בלתי נפרד מהגן הזה או יותר נכון יער.טוב, בעצם אני חייב לפרט יותר על פאני. עניים אפורות כמו עננים וגשם שמטפטפים ביער הזה מדי פעם, שער אדמדם כמו העלים שנושרים כאן ועכשיו בסתיו וכמובן הפה הקטן שלה שמדגיש את ענייה ואת הריסים הארוכות שלה. בקיצור,יפהיפיה. יום אחד כשהתישבתי ליד המפל ראיתי את פאני עומדת לידי ועניה האפורות פקוחות בהתפעלות." נכון יפה כאן?" היא שאלה אותי. " אההה…בההה…" גימגמתי וניסיתי להזכר כיצד מדברים. " כן נפלא, אבל למה את מדברת אל אדם זר?" היא נגעה בעץ עבה וחיבקה אותו בעליזות."אתה כבר לא כי אני מקירה אותך מכל הפעמים שראיתי אותך וכך גם מתשובתך." אמרה ברצינות וטיפסה על העץ והעלים הצהובים כתומים אדומים נפלו על שערה האדמדם. "את ממש פילוסופית." ניסיתי לומר בלי לגמגם ולמזלי די הצלחתי. היא קפצה מהעץ וצחקה. "ראית את השועל הקטן?" אני הסתקרנתי."איפה?" היא החלה להוביל אותי אל תוך היער והשביל עם הספסלים נשאר מאחורינו. "את בעלת הבחנה חדה אם מצאת שועל." אמרתי וחיכיתי שתגיב אבל היא לא. לבסוף הגענו למעורה קטנטנה והיא נכנסה לשם וחזרה עם גורים ג'ינג'ים של שועלים."תתאר לעצמך מה היה קורה אילולא היתי מצילה אותם!" היא אמרה בעצב ונתנה לי אחד."זה נאפי הוא רעב תוכל להאכיל אותו?" היא עושיתה לי בקבוק חלב קטן ואני ניסיתי לא לאראות מגושם. מאותו היום היא פתחה בשבילי עולם חדש וסיפורי נראו יותר אמיתיים אבל פאני… הילדה הקסומה הזאת לא הופיעה סיפורי יותר, עכשיו היא שייכת רק לי.
אחרי שנה הלימודים המשיכו יותר זמן ונתנו יותר שיעורים אבל בגלל פאני עשיתי אותם מהר וטוב כי רציתי לראות אותה שוב ביער שלנו, שלי ושל פאני.
פאני לא השתנתה אחרי שנתיים וגם לא אחרי שלוש ולא ארבע. אותה ילדה עליזה ומיוחדת ששיקמה את היער ואת החיי בו, ילדה ששרה יפה מתמיד עכשיו, ילדה שלא הפכה לנערה.
" פאני?" שאלתי אותה יום אחד. "מה?" היא שאלה כשישבנו ליד המפל יחד עם הבנים של השועלים שגידלנו. חשבתי איך הסביר לה את זה ולכן התבוננתי במפל וראיתי דגים זהובים שתים בו כיאלו שהם אומרים: תגיד עכשיו וניתן מזל. אני התקרבתי לעברה והיא נתנה לי את ידיה השבריריות והחיוורות."אני אוהב אותך פאני שלי, אני אוהב!" אמרתי ועניי ה"חולמניות- חומות" הראו לה שאני רציני. היא ליטפה את שערי הכהה וחיוך התפשת על פניה החמודות.
"פאני שלי." לחשתי באוזניה והיא ציחקקה מלטפת שועל קטן. חיבקתי אותה והיא התמסרה לחיבוקי האוהב.
מאז עברו שנתיים ואנחנו גרים כאן, ליד המפל הזה ביחד עם הטבע ואם פאני.