עשר שאלות

למה אתה לא יושב לידי בשיעורים וליד אחרות כן?
כי אני לא רוצה להפריע לך

ולמה עם אחרות אתה מדבר בשיעורים ואיתי לא?
כי את היחידה שאכפת לי שלא תקבל הערות שליליות מהמורה

ולמה כשאני כועסת אתה לא ניגש ישר לשאול מה קורה?
כי אני מכיר אותך ויודע שאת צריכה זמן להתקרר

ולמה כשרע לי אתה לא מנחם אותי ורק שותק?
כי כשרע לך רע לי איתך, ואז שנינו צריכים ניחומים

ולמה כשאני מופיעה אתה לא קופץ ומחבק ואוהב כמוני?
כי הדרך שלי לאהוב אותך היא לראות אותך מחייכת ושמחה, יותר משחשוב לי לנשק ולחבק אותך

ולמה לאחרות אתה מרשה לעצמך לתת כיפים ואותי אתה מחרים?
כי בציבור אני לא יכול לתת לידיים שלי להיות במקומות שהן רוצות להיות בהם אצלך

ולמה אתה רוצה שנצא להפסקה?
כי לכל אחד מאיתנו הקשיים שלו, ואני מרגיש שבמקום לעזור לך אני שואב ממך אנרגיות שאין לך

ולמה אתה מתנהג כאילו אתה לא יודע שהיא רוצה אותך?
כי היחידה שאני שם לב אליה זו את

ולמה בחברת אנשים אלה מתנהג כל כך מוזר ולא רגיל?
כי רק איתך אני יכול להיות עצמי

ולמה ליד חברים אתה מתייחס אליי כאל ידידה?
כי אני פוחד לקחת אותך מהחברות שלך ולהזיק לך. כשאני נעלם, את נראית אבודה.

למה את שואלת את כל השאלות האלה?
כי לפעמים מרוב כל הכעסים, הם מסתירים את הסיבות ללמה אני כל כך אוהבת אותך. וכשכועסים, כמו בים- כששקט על פני המים, הלכלוך מצטבר בקרקעית. כשמתפרצים- הסערה פולטת הכל החוצה, לחוף. עכשיו הים שלנו נקי, ואני יודעת שאין לך תחליף בכל העולם, אהוב שלי.