עקדגיגדA

לאיתמר יש חברה זונה. היא תמיד מוצצת לו כשהוא רוצה וכל מה שהיא מקבלת בתמורה זה עשר אגורות. בכללי היא מוצצת לו איזה עשר פעמים בשבוע, חמש מאות ועשרים פעמים בשנה. אין לה הרבה כסף, כל מה שיש לה זה שפתיים של מוצצת, ככה תמיד אמרו לה. היא חושבת שהיא שווה לעשר אגורות על כל פעם שהיא פותחת. אם היא פותחת הרבה אז היא שווה יותר ואם היא מתביישת היא לא שווה אפילו אגורה. החברה הזונה של איתמר גרה ליד הפחים, אולי אפילו בתוכם. יש לה שקיות שחורות מתחת לעיניים ושקי זבל מתחת לרגליים. כל השנה היא יושבת שם, בחדר האשפה, מחכה. לא ברור למה, כי את איתמר היא לא אוהבת. היא דיי סולדת ממנו למעשה ודיי נגעלת מעצמה כשהיא נוגעת בו פותחת את הפה מוצצת ויורקת וכל יום אפילו פעמיים אם תשאלו אותה מה היא רוצה-היא הייתה אומרת למות. כששאלתי אותה ביום ההולדת מה היא הכי רוצה היא אמרה להיות חופשיה. להסתכל ממעוף הציפור על מה שכואב, שאין בו תכלית. והאמת לרוב הדברים אין תכלית אם תשאלו אותה כי דיי כואב לה. בלב, בידיים, כל הלסת כואבת לה. נמאס לה כבר להתפלש ברפש של אנשים אחרים. היא מבקשת מאנשים שקל או שניים כי היא אומרת שזאת משכורת של שבוע והם מביאים לה בתמורה בועות סבון. גם אם תמכור אותן לא תהיה שווה לכלום. שווה לתחת, זה מה שהיא. החברה הזונה של איתמר ביקשה ממנו להרוג אותה במקום עשר אגורות, והוא הסכים. היא שתקה והיא פתחה והיא בכתה והוא ירה. הוציא אותה לטיול עד פח האשפה, זרק. מחר כשיבוא אוטו זבל היא תיעלם לגמרי.