על תה ואהבה

אנחנו מדברות על אהבה בחדר ושותות תה-מתוך ספלים ענקיים-כמו זקנות, יש לה עיניים ירוקות כמו פיסטוק ושיער חום שבשמש מזייף גוונים של זהב.
'מה אני אעשה?' היא שואלת,
ואני נושפת חזק, מעווה פנים 'נשרף לי הלשון' אני מתנשמת, כמעט בוכה. אנחנו צוחקות.
ואז היא אומרת: 'אבל ברצינות מה אני אעשה? מה לומר לו?'
ואין לי מושג מה לומר לה על זה, כי היא צודקת זה מביך כלכך, מביש ומגוחך; כמו לרקוד עירום באמצע החנייה, כמו לשיר 'אקונה מטטה' באמצע האוטובוס, כמו ליפול עם הרולר על הישבן באמצע הכביש.
ועדיין: 'תגידי לו' אני אומרת לה
'את בטוחה?'
אני לא בטוחה אבל אני אומרת לה שכן, ברור-כי זה מה שהיא רוצה לשמוע.
אני לוגמת תה, וזה כלכך נחמד לא להיות מאוהבת.