סיפור ארוך- פרק 2

פרק 2

״צאו שניכם החוצה מיד!״
כרגיל. שוב אני ואור עוקצים אחד את השני, עד שהוא מושך לי בשיער ומוציאים אותנו מהכיתה. אז יצאתי, אבל לאור לקחו כמה דקות עד שהוא הזיז את עצמו לכיוון הדלת.
״נשארו לנו רק עוד 5 חודשים ביחד, רק עוד 5 חודשים, ואז אתם מסיימים כיתה ו׳ ועוזבים לבית ספר אחר, אז אני מתחננת בפניכם, תנו לי, זאת אומרת, לנו, לעבור את הזמן הזה בשלום״, רונית, המחנכת שלנו, נתנה הרצאה ששווה לפחות אוסקר, בזמן שאני ואור בהינו בה, משועממים. ״נו אדוני וגברתי? אין לכם משהו להוסיף? כלום? פתאום אתם שקטים?״, הסתכלנו אחד על השני, אור היה הראשון שדיבר, ״אנחנ..אני, אני מאוד מצטער, אני ממש אשתדל שזה לא יקרה שוב רונית״, ״כן גם אני״, הרגשתי צורך להוסיף, ״אני מצטערת, לא יקרה שוב״, ״אני באמת מקווה! עכשיו קדימה, ללחוץ ידיים ולהיכנס לכיתה, אני מחכה״
לחצנו ידיים, ואז הוא עזב, והרגשתי שיש לי כמו פתק קטן ביד פתאום. עמדנו להיכנס לכיתה ושאלתי את רונית אם אני יכולה רק ללכת לשירותים לרגע, כשהיא ענתה בחיוב, רצתי לשירותים, נכנסתי לתא האמצעי ופתחתי את הפתק.

״בואי אחרי הלימודים לגן משחקים. אנחנו צריכים לדבר.״

נבהלתי. בהפסקה הבאה קראתי לליאן וסיפרתי לה את מה שקרה.
״את חייבת ללכת!״, ״אני מפחדת ליאן, מה אם זה לא סימן טוב? מה אם הוא ירביץ לי? מה אם זו סתם מתיחה?״, ״תקשיבי לי טוב״, אמרה ליאן בקול חדור המוטיבציה שלה ״את הולכת. ואין פה מקום לויכוחים. את חייבת ללכת! את מאוהבת באור מגן חובה, ועד שסוף סוף את יכולה להיות איתו לבד? אני במקומך לא הייתי מפספסת את ההזדמנות!״, ״אני מבינה מה את אומרת, אבל…״, אמרתי בקול מהסס, ליאן הסתכלה עליי בעיניים חוקרות, ״איזה מבט היה לו כשהוא נתן לך את הפתק?״, אמרה לאחר דקות ארוכות, ״לא יודעת.. הוא היה נראה..רגוע, ו..אמיתי כזה, והעיניים שלו היו כאלה..״, ״טוב טוב טוב, מאוהבת קטנה שלי, שכחתי עם מי אני מדברת לרגע.. תראי מה נעשה, אני אבוא איתך, אבל אתחבא בשיחים, ככה אני אהיה שם למקרה שיקרה משהו, אבל לא יקרה! אני מבטיחה״, ״תודה ליאן, אני אוהבת אותך המון״.