סיפור אהבה קצר מחיי

מכירים את ההרגשה הזאת שאי אפשר להתעלם ממנה, את ההרגשה הכל כך נעימה הזאת, שגורמת לכל אחד למרוח חיוך על הפנים שלו.. את ההרגשה הזאת שכאילו הגעת לעולם שכולו סוכר.. הכל התחיל בכיתה ז', בערך בסוף השנה, בכלל לא שמתי לב אליו, הייתי בשלי, עם החברות שלי, עם הלימודים שלי, עם המשפחה שלי. אבל יום אחד ראיתי אותו הולך ברחוב שלי, נכנס לבית שלו, כשעברנו אחד מול השני, הוא הסתכל עליי, עיניים חומות ויפות מסתכלות עלי, ואני, ביישנית, מנסה להוריד את העיניים אבל לא מצליחה. הוא עבר אותי, אני בטוחה שהוא בכלל לא חושב עלי, אבל אני לא הפסקתי. למחרת ראיתי הולך בבית ספר שלי, נכנס לאחת הכיתות, מסתבר שהוא גם בבית ספר שלי…
ואז הגיע חופשת הקיץ, ואז כיתה ח',ראיתי אותו הולך ברחוב, בבית ספר, במחשבות שלי, תמיד כעברנו אחד ליד השני, הסתכלתי עליו והוא עליי, מעולם לא דיברנו, רק הסתכלנו אחד על השני. דברנו דרך העיניים.
עכשיו אני בכיתה ט', אנחנו עדיין מסתכלים אחד על השני, אבל לא מדברים, לפעמים הוא מחייך אליי, ואני מסמיקה, לא יודעת מה לעשות. כשמשהי אחרת מחבקת אותו, אני מרגישה מין צביטה בלב, כשהוא מחייך אז גם אני מחייכת בתוכי. החברה הכי טובה אומרת לי שאני צריכה ללכת ולדבר איתו, אבל.. הוא מקובל, ואני.. לא, הוא מוקף בנות יפות ומקובלות, הוא בכלל לא מכיר אותי, הוא למעלה ואני למטה, ואין שום סיכוי בעולם שזה ישתנה.