סיפור אהבה קצר בלי שם

כל הזמן חשבתי על וואן דירקשן,
כן כן, הלהקה הזאת,
הייתי אובססיבית אליהם.
אהבתי במיוחד את נייל,
אני לא אוהבת בלונדיניים עם עיניים כחולות, אבל איכשהו.. אותו אני אוהבת.
אבל אוהבת זאת מילה גדולה מידי,
אני לא יכולה לאהוב מישהו שאני לא מכירה,
ואני גם לא יכולה לאהוב מישהו שגר בארץ שונה משלי, והוא אף פעם לא יכיר אותי.

הכול התחיל ביום רגיל,
הייתי ממש משועממת אז נכנסתי לאתר באינטרנט שבו אפשר לדבר עם אנשים מכל העולם.
מישהו- hi
אני- hi :)
והשיחה שלנו המשיכה עוד שעתיים,
דיברנו על ה-כ-ו-ל וכשאני מדברת על הכול הכוונה היא מהבעיות שלי בבית ספר עד לזה שאני אוהבת את וואן דיירקשן,
אבל בעיקר דיברתי איתו על נייל.

אני- ..Niall looks so cute :) wish I could meet him
מי שדיברתי איתו- I want to tell you something …
אני- that you actually Niall? lol
מי שדיברתי איתו- Yes ..

מיד סגרתי את הלפטופ שלי בחוזקה,
פערתי את פי,
לא יכולתי לזוז,
הרגשתי חום בכל הגוף.

– אחרי חצי שנה –

זפזפתי כל שתי שניות בשלט של הטלוויזיה,
העברתי ערוצים,
"להקת הבנים וואן דיירקשן מגיעה לישראל עוד שבועיים, יום אחרי שהחופש הגדול מתחיל!
הידיעה ממש ריגשה את רוב הבנות בגיל ההתבגרות,
24 שעות אחרי שאפשרו לקנות כרטיסים, כולם נמכרו." אמרה המגישה בחדשות.

היום זה היום,
וואן דירקשן מופיעים היום בישראל.
אין דקה שאני לא חושבת על נייל,
על השיחה שהייתה לנו.
עשיתי ריצה בלילה,
כדי לנקות את הראש שלי.
השעה הייתה 12 בלילה,
הרחובות היו ריקים מאנשים,
מידי פעם התהלכו חבורות של נערים ואנשים שכורים שיצאו ממועדונים,
הסתובבתי ליד המקום בו וואן דיירקשן הופיעו,
ראיתי בקתה קטנה, בנויה מאבנים, שהייתה שצמודה מאחורה לבמה,
אני מנחשת שזה מאחורי הקלעים.
"זאת שהתכתבתי איתה באינטרנט…היא לא הייתה בהופעה, אוחח אני כלכך רוצה לפגוש אותה!" שמעתי מהבקתה קול של בחור, הוא דיבר באנגלית.
אני מנחשת שזה נייל.
הסתכלתי למעלה וראיתי חלון גבוה של הבקתה,
"אולי היא הייתה ולא ראית אותה?" שמעתי קול של מישהו אחר,
ניסיתי לטפס על האבנים שוב ושוב אך לא הצלחתי,
"לא, אני הרגשתי שהיא לא שם." אמר הראשון שכנראה זה נייל.
לבסוף הצלחתי לעלות,
ראיתי את נייל ולואי מדברים בניהם,
נייל הסתכל עליי ומיד נפלתי.

פקחתי את עיניי ומצאתי את עצמי בתוך הבקתה,
נייל מיד ניגש אליי,
"היי.." חייך.
מיד קמתי, "מה אני עושה פה? למה הבאת אותי לפה?"
"את קיבלת מכה חזקה ברגל." הסביר.
"אני צריכה ללכת.." מלמלתי והלכתי במהירות לבחוץ,
"חכי." נייל תפס לי ביד, "זאת את מי שהתכתבתי איתה במחשב?"
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר." שיקרתי,
"אני יודע שזאת את!" אמר.
"טוב, זאת אני." נכנעתי וגלגלתי עיניים.
"את לא מבינה כמה זמן חיכיתי לפגוש אותך…" התקרב אליי, "את הסיבה היחידה שאני בישראל עכשיו.."
שתקתי, לא היה לי מה לומר.
הוא התקרב אליי ואני פסעתי אחורה.
"תשמע, אני כבר לא אוהבת אותך." אמרתי לו.
"אבל אני-"
קטעתי אותו, "אני צריכה ללכת. ביי." אמרתי ורצתי במהירות לביתי.

אני לא מפסיקה לחשוב עליו,
הוא כלכך חמוד.
הוא אמר שהוא בא לישראל רק בשבילי.
אבל… אני … אני פשוט מפחדת…
מפחדת שאני אהיה כה מאושרת איתו ואז הוא יזרוק אותי, כמו כל הסלבס.

חזרתי למקום בו ראיתי את נייל, הסתובבתי ליד הבקתה הזאת.
הסתכלתי לרצפה וראיתי פתק,
רשום שם:
"Call me"
ומתחת מספר פלאפון.
אולי זה של נייל? ואולי לא?
אני כמעט בטוחה שזה נייל… אוחח.. הוא כלכך חמוד!
הוא רצה לתת לי את המספר פלאפון שלו אבל הייתי כלכך עסוקה בלכעוס עליו..!
ניסיתי להתקשר למספר,
"הלו?" ענה נייל.
"עם מי אני מדברת?" שאלתי באנגלית.
"עם מי רצית לדבר?.." שאל נייל בהתחכמות.
"עם נייל." עניתי בשקט.
"איזה צירוף מקרים! את באמת מדברת עם נייל." אמר.
"חחחח" צחקתי קצת.
"ועם מי אני מדבר?…" שאל.
"אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי." מלמלתי.
"את מי שהתכתבתי איתה באינטרנט?" שאל והיה נשמע שהוא נהיה שמח.
"אהה.. כן.." חייכתי לעצמי.
"אז.. מה קורה?" שאל.
ומשם התחילה שיחה מרתקת.

עברו חודשיים, ואין יום שאני ונייל לא מדברים,
הוא כלכך מצחיק וחמוד.
אני חושבת שאני מאוהבת…!

"אני רוצה להגיד לך משהו.." אמר לי יום אחד, כשדיברנו בטלפון.
"מה?" שאלתי.
"את ממש חמודה ו… באלך לצאת איתי?" שאל.
"אממ.. זה יהיה די בלי אפשרי, אנחנו גרים בארצות שונות, זוכר?"
"אבל.. אולי.. איכשהו נוכל…"
"נייל.. אני חוששת שלא.." אמרתי בעצב, "אבל נוכל להישאר ידידים, נכון?"
"ברור." אמר,
הדמעות התחילו לרדת,
"נייל.. אני צריכה לנתק.." אמרתי ומיד ניתקתי.
נזרקתי על המיטה שלי והדמעות לא הפסיקו לזרום.
זה כלכך לא פייר!
אני יודעת שדיברנו רק חודשיים, אבל אני אוהבת אותו.
ואני לא יכולה להיות איתו!

עבר שבוע ונייל כבר לא התקשר אליי,
ואני מפחדת להתקשר אליו.
אולי הוא לא רוצה להיות ידיד שלי?
אולי הוא נעלב ממני?
החלטתי לאזור אומץ, ולהתקשר אליו.
"הלו?" נייל ענה לטלפון.
לא יכולתי לדבר, הייתי כלכך מבוישת.
"הלואו?" הוא דיבר בקול רם יותר.
"נייל.." מלמלתי.
"היי." הוא מיד זיהה אותי.
"היי" אמרתי בשקט.
"אממ.. מה קורה?" שאל.
"בסדר." עניתי.
השתררה שתיקה בינינו,
אף אחד לא ידע מה להגיד.
"נייל?"
"מה?"
"אתה לא פגוע ממני? ש.. אמרתי שלא נוכל להיות ביחד?"
"לא, מה פתאום?!"
"אהה.. יופי."
"תשמעי, אני לא יודע אם את יודעת אבל יש לי חברה חדשה." אמר.
הרגשתי בקולו שהוא עומד לבכות אבל הוא מתאמץ לא לבכות, ולהישמע כאילו הוא בסדר.
"אהה.. יופי." אמרתי,
עד כמה שזה כואב לי, אני מאחלת לנייל שתהיה לו חברה, שהוא יאהב אותה והיא תאהב אותו.
"אין לך דבר אחר להגיד על זה?" שאל.
"לא." עניתי בקצרה.
"טוב."
"טוב."
"אני צריך ללכת." אמר אחרי שתי שניות של שתיקה,
"כן.. גם אני." אמרתי וניתקתי.
התאמצתי לא לבכות,
למה הכול תמיד צריך להיות כלכך מסובך?

נכנסתי לכל מיני אתרים,
ראית תמונות של החברה החדשה של נייל ונייל מתנשקים..
ולחשוב שאני הייתי אמורה להיות בתמונה הזאת במקום החברה של נייל.
אבל אני צריכה לזכור,
אם נייל מאושר אז אני צריכה להיות מאושרת בשבילו,
גם אם זה מדובר בחברה שלו שזאת לא אני.

– אחרי 25 שנה –

התחתנתי,
הולדתי ילדים,
אבל בלב שלי תמיד יש מקום ריק, זה היה המקום של נייל.

גלשתי לי באינטרנט,
נכנסתי לפייסבוק שלי שלא נכנסתי אליו מלא זמן.
נייל שלח לי הודעה: I miss you
כתבתי לו חזרה: I miss you too, my love

-הסוף-