סינית ברכבת

שני הסינים האלו ישבו זה מול זה. כדי לראות אותם הייתי צריכה ממש לקום ולהעמיד פנים שאני הולכת לשירותים. הם דיברו בשפה קולחת, מהירה שנשמעה כל כך שונה מהשפה היומיומית שלי שהוקסמתי. חזרתי מהשירותים בזמן קצר מידי והתיישבתי חזרה במקומי, מטה אוזן ומקשיבה לשיחתם. כשהם צחקו סומק הקיף את לחיי ונאנחתי חלושות. חבל שאני לא מבינה מה הם אומרים, אני יכולה רק לדמיין. ואז אחד מהם החל לדבר באנגלית, כמתבדח והצטמררתי מהשינוי החד בקול ובמילים. הוא אמר משהו על סינית שאמורה להצטרף אליהם בתחנה הבאה.
צער כלשהו אחז בי. לא יכולתי לראותם אבל ידעתי ששניהם ככל הנראה קרובים אליה ולכן מתלהבים , וחשבתי לעצמי כמה חבל שאני לא יכולה לשבת יחד איתם. או להיות אותה סינית חביבה, אם היא חביבה, אשר תצטרף אליהם. הבטתי מחוץ לחלון הרכבת, הדיבורים בסינית אינם נשמעים כמעט כאשר מצמידים את הראש לחלון וחושבים. אבל זה עוזר לחשוב, הפטפוטים המוזרים שלהם.
בתור מעריצה של התרבויות האסיאתיות מעולם לא נתקלתי ברצון כה עז ללמוד סינית מאשר באותו רגע, ותענוג חלף בי כאשר דמיינתי את עצמי קמה ועונה להם בסינית לשאלה מה השעה? למקרה שאחד מהם ישאל. או משהו דומה. בטח הם יהיו נפעמים, מדוע נערה גבוהה בעלת עיניים גדולות וירוקות שנראית אירופאית יודעת שפה כזאת? עצרתי אנחה ולקחתי את המזוודה איתי, ראיתי אותם שוב. אחד מהם נראה כמו ההתגלמות של האסיאתים. שיער שחור חלק, משקפיים וחיוך שגורם לעיניו המלוכסנות להיעצם. השני היה נראה מעט שונה, ללא משקפיים ושיערו נראה חום ככה. הוא גם מחייך פחות. חייכתי חצי חיוך וירדתי מהרכבת, לידי עוברת סינית גבוהה, בעל פנים קרירות למראה נכנסת לרכבת. ככל הנראה אותה הסינית אשר אמרו שתצטרף אליהם. הספקתי לראות אותה מחייכת יחד עם הבחורים לפני שהרכבת נסעה. זאת הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי את הסינית הזאת ברכבת.