סופה של אהבה בלתי אפשרית – לתחרות של מלאך ספיר

היער היה חשוך ואפל לעומת שעת הצהריים המאוחרת. סבך העצים שמסביב מנע מכל אור שמש להיכנס ולהאיר את היער האפור.
מייק הלך בשביל הגישה האפור, כאשר אור היום מנסה להאיר חלקה קטנה, מנסה להיות בהיר ככל האפשר בין סבך צמרות העצים הגבוהות והחשוכות. רוח קרירה נשבה כאשר מייק נכנס אל תוך היער האפל. הערפל הלבן הגיע למייק עד תחילת הברכיים.
היה לו קר בלבושיו הקצרים. גופיה לבנה עם פסים שחורים, ג'ינס שחור וקצר ונעלי ספורט עם גרביים לא מחממות.
הוא החל ללכת אל מעמקי היער ובתוך ראשו הוא ראה רק אותה.
נערה בת גילו, עם שיער שחור ארוך וחלק, עיניים אפורות ועמוקות, גוון עור חיוור ושפתיים חיוורות ומלאות.
הם נפגשו לפני כחודשיים, בסט צילומים של הסדרה פרי יצירתו של מייק. הוא גם יצר, גם ביים, וגם כיכב בה. קראו לה: "לחלום!" הסדרה היא על אקדמיה יוקרתית לאומניות שמייק מנסה להתקבל אליה למרות שהוא עני.
הם נפגשו באודישנים, כאשר ג'וליאן ניסתה להתקבל לתפקיד בתור חברתו של מייק בסדרה.
הוא הגיע למעמקי היער בריצה קלה והשעה היתה כמעט שעת ערב.
"את כאן?" קולו של מייק נשמע מבעד לאפלה. כשהכיר אותה, לא ידע את סודה המבעית, היא פשוט היתה כל כך יפה, והוא התאהב בה. הם נפגשו כמה פעמים, ולבסוף התאהבו זה בזה, ולאחר כמה פגישות החליטה לספר לו את סודה.
'אני עדיין אוהב אותך, בכל מחיר!' ענה לה מייק כאשר סיפרה לו את סודה.
הוא פרע את שיערו בצע החום ועיניו הכחולות שוטטו באפלה בניסיון למצוא אותה.
שמה היה ג'ולאין, שם משפחתה לא היה ידוע למייק.
"ג'וליאן!" צעק מייק והד נשמע.
"אל תצעק, אהובי, אני פה." הופיעה ג'וליאן למול מייק. היא היתה לבושה בשמלה שחורה ועטויה בברדס שחור שהבליט את עיניה האפורות. היא חייכה חיוך רחב למרות שבני מינה לא נוהגים לעשות זאת. על צווארה נענדה שרשרת כסופה עם שמו של מייק עליה ובמקום הנקודה שמעל ה'איי' (i) היה לב אדום קטן.
השרשרת שיצרה בעצמה.
היא חיבקה אותו חזק, מגעה היה קר. ואז, הם התנשקו.
"אני מצטערת." אמרה ג'וליאן והתנתקה ממנו. דמעות עלו בעיניה.
"ג'וליאן, מה קרה?" שאל אותה מייק וחיבק אותה. היא דחפה אותו ממנה.
מבטו של מייק הפך למודאג.
"הכל בסדר?" שאל אותה.
"לא." ענתה לו ג'וליאן. "אני לא יכולה." אמרה לו ופרצה בבכי.
"לא יכולה מה?" שאל אותה מייק.
"אם נרצה להיות ביחד, תצטרך לעבור ללמטה." אמרה לו ג'וליאן והתיישבה על סלע גדול. הערפל כמעט כיסה את כולה.
"מה זאת אומרת?" שאל אותה מייק והתיישב לצידה.
"אבי לא מרשה לי יותר לצאת ללמעלה, הוא כולא אותי באולמד עם כישוף חזק שמונע ממני לצאת, ואם אצא, אמות." אמרה וחיבקה אותו חזק. "אני לא רוצה לאבד אותך!" אמרה ופרצה שוב בבכי.
"אז אני ארד איתך." הציע מייק.
הוא חשש מעצתו, הרי ג'וליאן אמרה לו שאולמד זה מקום מסוכן.
"אתה לא תסתדר עם בני עמי." אמרה ג'וליאן ושללה את האפשרות, "לא אסור לך! הם יהרגו אותך! ואז אני לא אסלח לעצמי!"
מייק ניסה להרגיעה. "הכל יהיה בסדר."
"מבטיח?"
"מבטיח."
ג'ולאין היתה בת שאול. אולמד היתה עיר בירתה של ארץ השאול, ותושביה היו רעים, מדוכאים, גנבים ורוצחים. הם היו ידעים גם בחוכמתם ובכוח כישופם, כל מי שחי באולמד, מת בייסורים בעולם האמיתי ואז ירד לשאול, ונדד לשם, לאולמד.
אביה של ג'וליאן היה מלכה של אולמד, הוא היה ידוע בכוח כישופו הגדול.
"אז אני אדבר עם המלך, אגיד לו להרוג אותי ביסורים, אהפוך להיות אחד מכם!" ענה לה מייק בניסיון להישמע בטוח בעצמו.
"אתה תעשה זאת בשבילי?" שאלה אותו ג'וליאן.
מייק הנהן. "אני אוהב אותך."
"גם אני אותך." אמרה ונישקה אותו. נשיקה גדולה ומלאה באהבה.
הם התנשקו עד שכאבו שפתיהם. הוא העביר את ידיו בשיערה הרך והצמיד אותה אליו.
"מצטערת מייק, לא ארשה לך לעשות זאת למעני, למענינו, למען אהבתנו." אמרה והתנתקה ממנו בפרעות. היא קמה והחלה לרוץ כשצועקת אחריה.
"אני אוהבת אותך מייק גולדמרן."
"ג'וליאן!" אחרי דברים אלה, היא נעלמה.

שלוש שנים חלפו מאז נעלמה ג'וליאן מחייו. הוא לא הפסיק לחשוב עליה, הוא אפילו ניסה להתאבד אך זה תמיד נעצר איכשהו.
מייק ידע שזה לא איכשהו, ג'וליאן שמרה עליו.
בחלומותיו היא נגלתה אליו, לבושה באותה שמלה שחורה רק שבחלומותיו, היא היתה קרועה.
'אל תעשה זאת, אפילו לא למעני!' נזפה בו תמיד ג'וליאן.
ועכשיו, התהלך לו מייק במעבה היער הסבוך. הוא מצא את האבן שעליו ישב ביחד איתה בפעם האחרונה, הוא תמיד בא לשם, כל יום, בתקווה שהיא תחזור.
רשרוש עלים נשמע למרות שהרוח לא נשבה.
"מי שם?" שאל מייק.
קראק!
מישהו דרך על ענף.
"מי שם?" חזר על שאלתו מייק.
צליל בערה נשמע ולצידו של מייק הופיעה מדורה גדולה שאיימה לשרוף אותו.
"מייק!" קול צעק בשמו ממעמקי המדורה.
נערה עם שיער שחור וחרוך ועיניים אפורות שכבה שם נאבקת באיש הלבוש גלימה שחורה המאיים לערוף את ראשה בסכין. היא היתה חבולה כולה ודם נטף מכל גופה ומשמלתה השחורה כמעט ולא נשאר דבר.
"ג'וליאן!" צעק מייק וניסה להתקדם אל עבר המדורה.
שלפוחיות צצו על גופה.
"אל תתקרב! אני מבקשת! אל תעשה זאת" צעקה אליו ג\'וליאן. ומייק, כאילו דבריה של ג'וליאן חלפו לו ליד האוזן, נכנס אל הבערה.
"הזהרתי אותך!" קרא האיש בעל הגלימה. הוא החזיק את ג\'וליאן בשתי ידיו, האחת מוצמדת לגרונה והשנייה מאיימת לתקוע סכין בבטנה.
"אבא לא!" צעקה ג'וליאן והסכין ננעצה בבטנה.
"אני אוהבת אותך!" לחשה ג\'וליאן אל מייק ונשמתה אבדה בקור היער. השריפה כבתה ומגופתה של ג'וליאן נשאר רק אפר והשרשרת הכסופה שלה, שיצרה בעצמה.
"מה עשית?" שאל מייק את אביה של ג\'וליאן שנייה לפני שנעלם.
מייק לקח את השרשרת הכסופה וברח מהיער, ברח מהעיירה,
ברח מהחיים.
מנסה למצוא פרצה ודרך כניסה לאולמד, או לאיפה שלא תהיה ג\\\'וליאן.
'אני אמצא אותך!' חשב בליבו מייק ודמעה זלגה על לחיו.
הוא ברח מהעיירה, והוא לא יחזור לשם לעולם…