נתונים יבשים

אני יכולה להביט בך שעות על גבי שעות.
יש הבעות פנים מסויימות שלך שאני כבר זוכרת,
הן מגיעות אליי עם אוסף רגעים ותחושות.
בהתחלה כשפגשתי אותך את היית זרה ומרוחקת.
הבטן שלי לא התהפכה
והמחשבות לא ניגנו כמו תקליט שבור:
"אני אוהבת אותך"
או "את כל כך יפה".
כשאת מבקרת אותי בפנימייה,
חניכה אחרת רואה אותך בפעם הראשונה
ואפילו השם שלך לא קופץ לה לראש.
אני מסתכלת עלייך ויודעת שבעיניה השיער שלך לא כהה יותר מבעיניי והעיניים שלך לא גדולות יותר מבעיניי ואת לא גבוהה או נמוכה יותר מבעיניי ובו זמנית אני מריצה בראש את כל הדמויות האפשריות שהיא אולי רואה בך ואני לא.
יש כל כך הרבה מהן.
ואז אני חושבת לעצמי- כמה טיפשים האנשים שמתיימרים לתאר את העולם באוסף של נתונים יבשים.