נעלם

זוכרת את היום שבו האקס שלי נפרד ממני, זה היה בפסח, יום אחרי יצאתי עם חברים ואני לא אשכח שאמרת לי שהוא לא שווה את זה ושיש אנשים הרבה יותר טובים ממנו, למרות שלא דיברנו כל כך לפני זה היה נורא נחמד מצידך. כמה חודשים אחרי זה, יום שישי, יצאתי עם חברה, שתינו, גם אתה היית שם ושתית, אבל לא שתינו ביחד. פגשתי אותך אחרי זה שתוי, ניסית להתחיל איתי, לעשות ממני סטוץ, לא הצליח לך כל כך. רק התחבקנו, נשכבתי עליך, דיברנו, סיפרתי לך דבר אישי, התעסקתי בטלפון שלך. יומיים אחרי זה ראיתי אותך בבצפר, נתת לי נשיקה ביד ואמרת לי שלא מצאת אותי בפייסבוק ושיצאת מטומטם כי לא רשמת את השם שלי נכון, ואני ידעתי כבר שאנחנו חברים בפייסבוק.
חזרתי הביתה וכל מה שרציתי לעשות זה לשלוח לך הודעה "לא מצאת אותי כי אנחנו כבר חברים" ואתה ענית ושאלת מה קרה בשישי, עניתי לך שלא קרה משהו מיוחד, סתם דיברנו, ואמרת שכל מה שאתה זוכר זה שהיית איתי כל הערב. באותו רגע זה ממש החמיא לי.
התקרבנו מאוד תוך זמן קצר, סיפרתי לך כל מה שאתה צריך לדעת, הפכת אותנו לידידים שעוזרים אחד לשנייה, מספרים הכל, מדברים 7\24, מתחבקים בבצפר מלא, הפכנו לידידי נפש.
אני זוכרת שהיה יום שיצאת לשתות מלא כי זה היה היומולדת שלך, והקלטת לי מלא הקלטות בוואטסאפ, ודיברת עלי, דיברת על האקסית שלך,אמרת לי שכל דבר שקורה לי, אם אני צריכה משהו, להתקשר אליך, ושאני אבוא אחרי זה ליומולדת שלך. באתי,התקשרתי ולא ענית, אז הלכתי. מסתבר שיום אחרי היית מאושפז בבית חולים, וחשבתי לעצמי, איך לא הייתי שם כדי לשמור עליך, רק אז הבנתי שאתה באמת צריך אותי לידך.
יום אחד אמרת לי "אני אוהב אותך" אני באותו רגע נבהלתי אבל גם שמחתי ואז רשמת "בתור ידידה" ואז נרגעתי וקצת התעצבתי. אז רשמתי לך שגם אני אוהבת אותך. ככה זה המשיך וממש אהבתי את זה, הפכת להיות הידיד הכי טוב שהיה לי אי פעם. היו כמה פעמים ששאלת אותי "את אוהבת אותי?" אמרתי לך ברור שכן, ואז שאלת "בתור מה?" אז אמרתי בתור ידיד, אבל בתוכי ידעתי שזה מעבר לזה, הרבה מעבר… עד שהחלטת יום אחד להתרחק ממני, להפסיק לשלוח לי הודעות, למרות שאמרת לי שלום בבצפר. אני ממש הייתי פגועה ממך והחלטתי לשתות יום אחד מלא, עד מצב של הקאה, אבל אפילו לא שמתי לב ששתיתי מלא, ובהתחלה זאת לא הייתה הכוונה שלי, לא היית הסיבה שלי לשתייה. חברה שלי התקשרה אליך שתשמור עלי ותביא אותי הביתה, אנשים אמרו לי שניסית לנצל אותי בגלל שהייתי שיכורה, התנהגתי אליך חרא כמו שאתה לא התייחסת אלי בהודעות. רצית לנשק אותי ולא הייתי מסוגלת, הרגשתי שאם אני אנשק אותך הייתי מקיאה עוד. ואז אתה פשוט השתנת ואתה בעצמך אמרת לי, "השתנתי, שחררי ממני , לא רוצה לדאוג לאף אחת, לא רוצה לאהוב אף אחת, רוצה לחיות את החיים שלי" אני כל כך בכיתי, שבחיים שלי לא בכיתי, כל כך סבלתי ב3 חודשים שלא היית פה בשבילי, והבנתי שהיית הדבר הכי יקר לי, אני רואה אותך בבצפר ואני מרגישה שבאלי לצעוק עליך, אבל באותה נשימה גם לקפוץ עליך לחיבוק ולנשק אותך. מקווה שיום אחד תבין מה הפסדת… ותחזור, אבל אז אני לא אהיה פה. כמה שאני רוצה שתחזור ולדבר איתך שוב, וכמה שאמרתי לך שאני רוצה שתהיה ידיד רק שיגיד לי היי וביי לא יותר מזה..זה לא עזר לי, רק התעלמת ממני, והמשכת הלאה, אני לא יודעת מה איתך, מה אתה מרגיש, מה אתה עושה…מקווה שאנשים פה אולי יעבירו את זה הלאה..ואתה תראה את זה, למרות שלא יהיה לך אכפת, אתה אפילו לא תטריח לקרוא…