נס במחיר שקל

הפחד הלחץ.. כבר שבוע דיברתי איתו בטלפון.. מטורפת על הקול שלו..הקול היפה ביותר ששמעתי..כלכך הרגיע אותי..
עמדתי לפגוש אותו בפעם הראשונה..לחץ לחץ לחץ .. מה ללבוש? משהו שחור שירזה ועוד כמה פאיטים..איפור קליל שלא יראה זול.. סנדלים( בשם יודע למה סנדלים בחורף) ותיק שלא אראה מגונדרת מדי.. תמיד הרצון הזה לשדר "לא התאמצתי".. עולה לאוטובוס..מהלחץ שותה ושותה ושותה..תחנת עצירה.. ללכת להתפנות? לא מרגישה צורך..והאוטובוס נוסע לו והופ.. יש לי צורך ל… הנסיעה אורכת עוד שעה וארבעים שבמהלכן אני מתפללת ומתחננת ומשתדלת בכל כוחי לא לשמוע קולות של נוזלים כ-ל שהם.. ממש לפני שהתפוצצתי רשמית בשמחה וולקאנית הגענו לתחנה..אחח איזה יופי.. רגע.. איך מגיעים למרכזית? ואשאל עוברת אורח ותדריך אותי למרכזית תוך שאני הולכת בקרוס מתואם היטב ולא מודגש..
תחנב מרכזית.ואיך לא? בדיקה בדחונית , ישראל או לא? ממשיכה להזדרז באיום אילם "תזדרזו אחרת תאלצו אציני לאבטח תאזור.." והנה!! השלט לכיוון השירותים!הגואל! הנה המעלית!! מחכה מחכה מחכה , "טוב , נלך ברגל .. כולה שתי קומות , אז מה אם המעלית לא עובדת".
ותרד אמתכן 2 קומות תוך שהיא עוזרת עצירת ביניים באמצע על מנת למנוע שיטפון..ותגיע לשירותים ויראו ענייה את השלט "סגור לרגל שיפוצים" אלמלא 3 ליטר מיותרים בגופי הייתי בטח בוכה מתיסכול.. ותלך ותהדס את הקומות ותגיע לקומת הקרקע!
ומה יתברר? קומה 2+ השירותים.. ותרוץ בדילוגים לשירותים ותראה????? מכונת שקלים?????? "בבקשה שיש לי שקל , בבקשה שיהיה לי שקל" וימצא בדרך נס שקל פרוט!!!וארוץ בנימוס תוך דריסת העוברים ושבים ואגיע ואמצא את שאוותה נפשי..סיימתי ..מתקשרת למי ש- " נו איפה אתה?"(כיאלו לא הייתי עסוקה 30 דקות במבוך לחיפוש של האסלות..), ויענה הבחור " מה?? כבר פה? אני עכשיו יוצא..".
יש לי 30 דקות בתחנה המרכזית… סורקת כל סנטימטר , למה? כי לא סיפרתי לכם שאין לי מושג מי הבחור שהייתי אמורה להיפגש איתו , כלומר, היה לי מושג אבל אפילו חברתי החמודה הכירה אותו דרך , איך לא? האינטרנט?עברה במוחי המחשבה על סוטים ואפדופילים (לפחות אני לא קטנה ) ומחשבות ישראליות טיפוסיות.. מה יהיה אם הוא סוטה וכולי וכולי..קניתי לו עוגיות.. (מי שמכיר את התחנה יודע בסכומים המדוברים..אחרי ששילמתי הסתבר שמכרו שם כל שקית שוקו ביותר מפי שתיים במחיר המבין יבין- או המבינה)..ומחכה לו.. והוא מתקשר לפתע..אני כאן בחנות..
כמעט בוכה מלחץ.. למה לא הבאתי איתי מישהו שיחזיק לי את היד? מה אם הוא באמת מופרע ? מה לי ולזה? ומה אם הוא משקר? ומה ומה ומה ומההה לעשות עכשיו? מזיעה מלחץ " תרגעי.. להזיע את לא רוצה.. ניחה פאדיחה אבל להזיע זה מביך ומפדח כאלו מה.. אממ טוב.. נכנסת חצי צעד לחנות הזאת.. הכל טוב חחח אין פה אף אחד..הוא שיקר? בוחנת את החנות שוב תוך שאני עומדת להתקשר אליו שוב.. יש שם איזה בחור עם ידיים בכיסים.. נראה חייל עדין כזה..אבל בלחץ כאלו שהוא מת לזוז ומישהו הדביק לו תנעליים והוא עצבני …"רועדת…ושואלת .. "זה אתה.."?
זה היה הוא..
אממממ נגיד ככה שמאותה שניה מהלחץ לא סתמתי תפה .. יוואוווו אם הייתי משהי אחרת הייתי מחטיפה לעצמי מחשבה אחת עוברת לי בראש "יחפרנייייייייתתתתתתתת" ..ואתם יודעים מה? טעיתי..
לא כל הגברים סוטים ומשמיים מי שנפגשתי איתו היה בחור מקסים.. הוא ידע עליי מספיק כדי לתת לי את הזמן שלי להתרגל..
אנחנו בפארק, "תעצמי עניים.." אומר.. "למה?" אני שואלת(יסתומה? מה עובר)
הוא מתקרב…הכי קרוב שנתתי לאיזה מי להתקרב..הוא דיבר והרגשתי אותו..ממש הרגשתי אותו..נשמתי אותו..הוא היה כלכך קרוב שממש נשמתי אותו…הרגשתי שייכת.. לא מפחדת
הקור נעלם..אין קור, אנחנו לבד בעולם..אני מתקרבת טיפה כדי להבין יותר ..להראות שאני סומכת עליו..
לזמן לא הייתה משמעות הוא החזיק לי את הפנים עם שתי ידיים כל כך עדינות.. הייתי מובכת , השפלתי את מבטי.."לא..אל" הסתכלתי אליו מנסה להגיד ללא מילים שעדיין לא..הוא מתקרב..אני לא מסוגלת לדבר..פשוט לא.. ממש קרוב עד שאני רואה את כל רצץ הצבעים בעניים שלו..זה יקרה? זה קורה? (אני לא מהטיפוסים שיתנו לאי אלא איזה שהיא קרבה בפגישה ראשונה אם בכלל*) והוא התקרב ..
ניסיתי להתרחק והוא לא רצה…עדינות וחוזק..קסם…
ו….
"סליחה יש לכם תרומה ?שקל בסך הכל?משפחה רעבה ו.."