נמלה

הרבה אנשים שאלו אותי "איך את יכולה לסבול אותה?"
כולם חושבים שהיא מכוערת.
לדעתי היא הדבר הכי יפה שנולד אי פעם.
אנחנו ביחד כבר כמעט שנה.
וכבר כמעט 7 שנים שאנחנו מכירות.
מהתיכון.
היא הייתה הילדת כאפות של הכיתה.
ואני הגנתי עליה.
מהר מאוד הפכנו לחברות טובות.
אני התאהבתי כמעט שנה אחרי שהכרנו.
לה זה לקח קצת יותר זמן.
ועד שהיה לה את האומץ לומר לי היינו פשוט חברות הכי טובות.
ידענו הכל אחת על השניה.
היינו מנהלות שיחות נפש בטלפון עד השעות הקטנות של הלילה.
יכולנו לשבת שעות ביחד ולשתוק.
ויכולנו לדבר במשך יממה רצוף.
אף פעם לא נגמרו לנו נושאי השיחה.
בפעם הראשונה שהיא אמרה לי "אני אוהבת אותך" היא כל כך רעדה
שהיא לא יכלה לעמוד.
היא נפלה על הספה ובכתה.
ואני הייתי כל כך מאושרת.
חיבקתי אותה חזק ונישקתי אותה.
זאת היתה הנשיקה הראשונה של שתינו.
והיא היתה מופלאה.
מאז אנחנו ביחד.
בהתחלה זה היה מהוסס ולא הרבה ידעו על זה.
אבל היום, ביום השנה הראשון שלנו, אנחנו "הזוג" של השכונה הקטנה שלנו בתל אביב.
אנחנו הזוג האידיאלי.
הזוג שכמעט לא רב ואף פעם לא נפרד.
ואני חושבת על התגובות של כולם.
שהיא מכוערת ומעצבנת.
שאני צריכה לעזוב אותה.
ואני לא מבינה אותם
היא נפלאה.
והיא היצור הכי יפה שאי פעם הכרתי.
אולי כל התגובות האלה זה בגלל שהיא נמלה.