ניסוי כושל -,-

"רון.." אמא של תומר קמה וחייכה בעיניים עצובות "היי.." אמרתי בשקט בפנים נפולות "אני..אני נורא מצטערת.." היא אמרה והחלה לבכות "אמא.." אחותו של תומר,רונה,חיבקה את אימה "הוא לא ידע מה הוא עושה..הוא היה בבועה משלו! הוא לא חשב! הוא לא חשב לפני שהוא עשה את זה.." היא צעקה וחיבקה את בתה חזק "אני..אני יכולה לדבר איתו?" מלמלתי והתקדמתי צעד אחד בדאגה "כן..כן כן..הוא בחדר שלו.." אחותו אמרה והסתכלה אל גרם המדרגות "תודה.." חייכתי אליהן ועליתי במדרגות "מי זה?" שמעתי את קולו מעבר לדלת העבה "א.." פתחתי את הפה אך התחרטתי מיד "אני יכולה לעשות את זה.." מלמלתי לעצמי ודפקתי בדלת שוב "מי זה?" שמעתי את קולו אך כעוס יותר..פתחתי את הדלת טיפה וראיתי אותו שוכב על המיטה שלו כשפלג גופו העליון עירום וקעקוע שהיה ממוקם בצלעות נחשף אל מול עיניי "היי.." הוא קם במהרה וחייך את החיוך הקטן שלו שמשגע אותי כל פעם "היי" אמרתי כשבראשי מתחוללת סערת רגשות רק מהעיניים הכחולות האלו והשיער השחור הזה שהוסט כולו לצד "זה היה רעיון רע.." אמרתי לו והחזקתי בשמלתי בחוזקה "לא לא.." הוא אמר במהירות והחזיק בזרועותיי קרוב אל פניו "התגעגעתי אלייך.." הוא אמר וחייך אליי חיוך שגרם לי להפסיק לנשום לכמה שניות "לא אתה לא.." אמרתי לו והסטתי את מבטי "היי.." הוא אמר והניח את ידו על לחיי,מחזיר את פניי אליו "את זה את לא יכולה להוכיח.." הוא אמר לי "מה זה אמור להביע?" שאלתי אותו לא מבינה "שום דבר..אני מצטער.." הוא אמר מנענע את ראשו באיטיות כשעיניו סוקרו את פניי "אתה חושב שאני רציתי את כל הבלגן הזה?" שאלתי אותו "הדבר האחרון שאני רציתי זה לראות אותנו מתרחקים.." אמרתי לו והסתכלתי על כל פרט ופרט בפניו "זה היה רעיון גרוע מאוד לבוא לפה.." אמרתי לו והתחלתי לפרוץ בבכי "את צודקת..את צודקת.." הוא אמר וחיבק אותי "מה זה עוזר לי שאני צודקת?" שאלתי אותו והוא הושיב אותי על מיטתו "מה מצחיק?" ניגבתי את עיניי והסתכלתי על חיוכו המשועשע "כלום.." הוא אמר והמשיך לגחך "אתה רואה זה מה שמפריע לי! משהו מצחיק אותך תגיד! מה? אני מצחיקה אותך? זה מצחיק אותך שנפגעתי ממך? זה מצחיק? אז אני רוצה לראות אם זה יצחיק אותך כשאני אלך מפה ולא אראה אותך לעולם.." אמרתי לו וקמתי בתנופה "היי..תחזרי.." הוא אמר ותפס בידי אך מתוך רפלקס הסתובבתי אליו והבאתי לו סטירה שהוציאה ממני את כל הבעיות של היום..בשבריר שנייה אחד.. "מה זה היה עכשיו?" הוא שאל בכעס "אל תתקרב אליי.." אמרתי לו מפוחדת כשאני נסה אחורה באיטיות "לא להתקרב אלייך?" הוא שאל ונתן מכה אל קיר הגבס שנשענתי עליו ויצר בו חור ענקי "לא להתקרב אלייך?" הוא שאל ואני נדבקתי אל הקיר בפחד מתחילה להזיל דמעות "זה מספיק לא קרוב אליך?" הוא שאל ונצמד אל הקיר השני "או שאת מעדיפה.." הוא התנשף בכעס והתקדם אליי "כזה לא קרוב.." הוא החזיק בידי והצמיד אותה על הקיר וידו השנייה מצמידה את בטני "מה קרה? החלטת לשתוק?" הוא שאל כשראה אותי מסתכלת עליו בהבעה קפואה כשדמעות אחדות נופלות על לחיי "למה את בוכה?" הוא שאל וניגב דמעה מלחיי "כלום.." אמרתי לו והוא עזב את ידי "אל תגידי את זה..אני רוצה לדעת.." הוא לחש לי ורפרף את שפתיו על עורפי "לא תודה.." אמרתי לו נשארת עם הבעתי "איך שבא לך.." הוא אמר והצמיד אותי אליו ממותני "רק תראי לי שאת אוהבת אותי וזה יספיק.." הוא הסתכל עליי "שאני..אומרת לך את זה..זה לא מספיק?" שאלתי אותו והנחתי את שפתיי על שפתיו "אולי כן.." הוא אמר ונישק אותי "ואולי לא.." הוא אמר והמשיך לנשק אותי..הוא שם את ידו על עורפי וצמיד אותי אליו כששפתינו נעות לפי הקצב "את לא רוצה להפסיק מה?" הוא שאל ונשך את שפתו "אולי כן.." אמרתי לו וחייכתי "ואולי לא.." הסתכלתי עליו בביישנות "את.." הוא אמר ונשך את שפתיי התחתונה "מה?" שאלתי אותו "תירגעי.." הוא גיחך ועיניו לא הפסיקו לבהות בעיניי "אתה בסדר?" שאלתי אותו "את מושלמת.." הוא אמר ונישק אותי "כן..אוקיי" צחקתי "את לא מאמינה לי?" הוא שאל נפגע "לא..לא ממש.." אמרתי לו משועשעת "אוקיי.." הוא חייך והמשיך "בואי נתחיל מהרגליים האלה..הרגליים האלה שלא נגמרות.." הוא אמר ותוך כדי העביר את ידו לאורך רגליי "העור הזה..העור השחום והסקסי הזה.." הוא אמר ונשך את שפתו "הגב הזה.." הוא אמר והעביר את ידו בעדינות לאורך גבי "הפנים האלה.." הוא אמר וחייך…