נועה ורועי

"אני מת כבר לראות אותך" רועי אמר לנועה בטלפון,
"אני רוצה כבר לפגוש אותך" נועה אמרה לו,
"הרבה זמן לא ראיתי אותך, ממתי שהלכת לפנימייה כבר חצי שנה בערך, תמיד חיכיתי לך" רועי אמר לה.
נועה חייכה, היא כל כך שמחה לשמוע את זה, כי אם הוא חיכה לה כל הזמן הזה אומר שהוא באמת אוהב אותה. זה גם נתן לה עידוד, היא קצת חששה מהפגישה כי היא התעוורה בפנימייה בפיגוע, אבל אחרי מה שהוא אמר היא נהייתה יותר רגועה.
"רועי אני אוהבת אותך, גם אני חיכיתי לך" נועה אמרה לו,
"אני אוהב אותך" רועי אמר לה,
"שום דבר לא ישנה כלום עכשיו ניהיה ביחד לתמיד" נועה אמרה לו,
"אני רוצה לחבק אותך, בואי ניפגש, רוצה שאני אבוא אלייך" רועי אמר לה,
"בטח אני אשמח שתבוא אליי" נועה אמרה לו,
"עוד עשר דקות אני אצלך" רועי אמר וניתק את השיחה.
נועה ישבה על הספה, הוא אוהב אותי, זה כיף כל כך להרגיש את זה, אבל רועי לא ידע שנועה עיוורת. נועה קצת חששה מהפגישה הזאת בהתחלה, אבל אחרי שהוא אמר לה שהוא חיכה לה כל הזמן הזה, ולא הלך למישהי זה אומר שהוא באמת אוהב אותה. היא התרגשה מאוד מהפגישה הזאת. "מעניין מה יקרה?" היא חשבה לעצמה. נועה אוהבת מאוד את רועי, גם היא מאוד התגעגעה אליו, היא מאוד מתרגשת לקראת הפגישה הזאת. לפתע נועה שמעה דפיקות בדלת. "כן" היא אמרה.
רועי צעד אליה הוא היה עם פרח ביד, הוא ראה שהיא בסלון יושבת.
"נועה, התגעגעתי אלייך" הוא אמר והתיישב על הספה. הוא בא לחבק אותה אבל הוא שם לב למשהו מוזר בעינייה, ולידן היו שריטות.
"רועי יש משהו שאני צריכה לספר לך" נועה אמרה לו,
"למה העיניים שלך ניראות מוזר?" רועי שאל אותה בקול מודאג,
"רועי קרה משהו בפנימייה לא סתם אני פה בבית…" נועה אמרה ועצרה ואז לקחה כמה נשימות והמשיכה: "ההייתי בחדר שלי התאמנתי על הריקוד לקראת ההופעה ו… ובזמן הזה היה פיגוע ונפגעתי ממנו ו… איבדתי את הראייה שלי" נועה אמרה באיטיות,
"מה את עיוורת?" רועי שאל אותה בקול מודאג,
"כן" נועה ענתה לו.
נועה הריחה את הריח של הפרח: "מה זה הבאת לי פרח" נועה אמרה לו,
"כן" רועי ענה לה.
רועי קם מהספה.
"אפשר חיבוק" נועה אמרה והעבירה את ידה על הספה כדי להרגיש אותו אבל היא לא מצאה אותו,
"אני לא על הספה" רועי אמר לה,
"הבנתי" נועה אמרה לו. והחזיקה את הדמעות בגרונה. רועי ראה שהיא מתאפקת לבכות.
"נועה אני חושב שזה יותר מדי גדול עליי, זה לקחת אחריות ו… ואת יודעת" רועי אמר לה,
"לא אני לא יודעת, חשבתי שאתה אוהב אותי" נועה אמרה לו,
"בטח שאני אוהב אותך, ובגלל זה אני לא יכול להיות איתך, מרוב דאגה. אני פוחד לאכזב אותך במצב הזה, הוא שאם ניצא לבלות יכול לקרות לך שם משהו וזה יחמיר את המצב, אני פוחד שיקרה לך משהו" רועי אמר לה,
"אני מבינה" נועה אמרה לו.
נועה הבינה שזה רק תירוץ לא להיות איתה, הוא נבהל כאשר ראה אותה עיוורת ולכן לא הביא לה חיבוק. הוא לא רוצה מישהי עיוורת. היא החזיקה את הדמעות שלה בגרון.
"נועה אני אוהב אותך אבל…." רועי אמר ונועה עצרה אותו: "זה בסדר אני הבנתי, אתה יכול ללכת בבקשה".
"כן, אני אלך" רועי אמרה לה והלך מהסלון ואז נישאר קפוא במקום שלו. נועה חשבה שהוא שהלך ואז היא הרשתה לעצמה לבכות רועי ראה אותה בוכה, נקרע לו הלב הוא לא ציפה שהוא ייפגוש אותה עיוורת, "איך אני אמור להתמודד עם זה עכשיו" רועי חשב לעצמו. אני עדיין אוהב אותה, אבל אני לא רוצה להיות אם מישהי עיוורת, כי אי אפשר לצאת איתה לבלות. רועי יצאה מן הבית, נועה שמעה את הדלת נסגרת והבינה שרועי ראה אותה בוכה ולא עשה כלום. דבר שעוד יותר העציב אותה. היא לא הפסיקה לבכות.