משחק מסוכן

"מה רצית?" היא שאלה בעוד היא סוגרת את הדלת של חדרה מאחוריי ולוקחת ממני את כוס הקקאו המתוק שהכנתי לה, אני לוגם שלי ומתיישב מולה על המיטה, מסרק את שיערי אחורה בין אצבעותיי ונושם את אדי הקקאו אל ריאותיי. התכוננתי לרגע הזה.
"אני…. כל כך קשה לי בלעדייך… אפילו יום אחד, היום הזה שעבר עליי כמו גיהנום, אני מרגיש כמו שום דבר בלעדיי הנשימות שלך לצדי ובלי היד שלך שאוחזת בשלי…" בלי שהיא הרגישה תוך כדי שדיברתי שילבתי את אצבעותיי בשלה ורק כשגמרתי השפלתי מבט אל הידיים שלנו המשולבות זו בזו והיא הביטה על אותו דבר. חייכתי. היא לא חייכה בחזרה.
"מה…?" הבטתי אליה בחזרה והיא ניתקה את המגע ששכן בין כפות ידינו החמימות זו עם זו והתעסקה עם אצבעותיה וציפורניה המטופחות אבל ראיתי שסומק קל עלה על לחיה. ידעתי למה היא לא חייכה.
"את עדיין נפגשת עם אד…? את איתו…?" גמגמתי וקולי נבלע באוור החנוק שהחל למחוץ את נשימתי, שהייתה הדוקה משהיא צריכה להיות גם ככה, נסיתי לבלוע ולהסדיר את נשימתי אך כל עולמי התהפך ברגע, היא כבר לא אוהבת אותי יותר וזהו… למה היא לא אוהבת אותי יותר..?