מר טוטאלי

מר טוטאלי ישב לבדו מול הנוף היפה שבחר ואהב ושזר עוד סיפור אהבה. הוא שאב רגשות מלבו אל הדף ובשפתיו היפות המתיק את המילים שכתב, על חיבוק נצחי וחזק, כזה שלא נמחק ועל שפתיים שיאדים מעודף נשיקות. הוא מתח את רגליו ונאנח. נזכר במספר הפעמים שנשרף והיה לאפר, מפזר עוד מילים ואז שב אליה ואל ידיו המטיילות על גופה, ושוב נזכר.

מר טוטאלי משכנע את עצמו שכעת זה מצוין, והעיקר זה השקט. תוהה האם כבר מעט מאוחר מידי לאהבה… הוא אינו מצפה לה, לפחות כך הוא מצהיר, ומילותיו היפות בוקעות מלבו ונשארות חתומות על הקיר. הוא חולם עליה, האחת. שאליה ידע להגיע גם בעיניים עצומות, רוצה שחלומו יהיה נצחי, רוצה לשמוע אותו אומר שוב, "את שלי".

הוא אומר שהוא לא, אך הוא כן. אבל רק איתה. האחת. רק אחת. זו שתאהב ולא תתאהב, שתיגע בו מבפנים ותדבר עם עיניה, זו שאיתה אפשר להכיל את השניים בתוך האחד ואז זה מושלם. האחת שתרגיש שהוא קרוב בכל עת, אך לא כעת. אולי לא כעת. לו רק ידע, היה כעת נושם את צווארה ואז מניח את ראשו העמוס לעייפה בין שדיה הרכים ונרדם עם חיוך, חולם עליה.

וכאן בא לסיומו הסיפושיר, על מר טוטאלי המתוק ואהובתו שטרם הכיר, עליה ימשיך לחלום ויכתוב מידי פעם סיפור או שיר, ויאמין שלבד זה מושלם והכי חשוב זה השקט מסביב.
ולכן, לעת עתה יישאר לבדו. אך לא לתמיד. זה יקרה ברגע שהאחת תדע את מקומו, והיא תבוא.