מקסימום? לא..

תראה, אתה בוהה בה כבר כמה דקות, ובכל דקה שחולפת אתה יותר בטוח בזה שהיא היצור הכי יפה שראית בעולם. אתה מתלבט אם לגשת, מנסה לגבש תכנית, לתכנן מהלכים, לאגף מימין, לקפוץ משמאל, מה לומר ומה לא כשבינתיים, בכל הזמן הזה, אתה בכלל קפוא במקום ולא מצליח להזיז אף שריר, בטח שלא בפה.

אז איך שאני רואה את הדברים, הסיטואציה היא כזאת: כרגע כבר השגת 'לא', אבל זה 'לא' משפיל כי אתה לא ניגש ובינתיים היא יכולה לברוח ואז תישאר עם מחשבות של מה "מה היה קורה אילו…". לעומת זאת, אם תיגש, כנראה שאחת משתי הסיטואציות הבאות תתרחשנה:
האחת: היא תאמר לך 'לא', אבל זה יהיה 'לא' מפואר, כי למרות שהיא דחתה אותך, תוכל לשמוח שהיה לך את האומץ לגשת ועשית את זה בגדול. יכול להיות שזה לא מתאים לה, שיש לה חבר או שהיא לא מעוניינת; מבאס, אבל הכל טוב, קח את זה כאימון.
השנייה: שני ה'לא' הקודמים יכולים להפוך ל'כן' ענקי, אם תמצא חן בעיניה ותצליח להרשים אותה, ותכלס – למה שזה לא יקרה? גם כאן חשוב לזכור שזה לא אומר שהיא האחת, אז אל תפתח יותר מדי ציפיות, פשוט תמשיך להיות אתה ותן לדברים להתגלגל.

נכון, עכשיו מתנגן לך בראש הרפרטואר הנפלא "היא לא בליגה שלי, היא יפה מדי בשבילי, בטח יש לה חבר, למה שהיא תרצה אותי בכלל?!" ואין לך מושג מה לעשות, אבל זכור – זו אחת הסיטואציות הקשות שיש, במיוחד בעידן הדיגיטלי שגרם לנו לשכוח כמעט לגמרי איך התנהלו קשרים לפני כן.
אתה לא מוזר, אין שום ליגות ולא בטוח שיש לה חבר, פשוט קח את הפחדים ושים אותם בצד לרגע אחד, תשתיק את הקול המרגיז בראש ותיגש אליה, מקסימום, היא תאמר לך לא; תפסיד מזה משהו?