מקום שאני אוהב

"בואי, אני רוצה להראות לך מקום שאני אוהב"
זה מה שהוא אמר לי באותו לילה
אני שכחתי הרבה דברים שהוא אמר לי בעבר, אבל את המילים האלה אני לעולם לא אשכח..

בדיוק חזרנו מסרט קיטשי-רומנטי על מצע עדין של קומדיה זולה, שבכל זאת צחקנו מכל רגע בו, וגלגלנו עיניים בבוז ברגעים הדביקים :)
היה טוב לראות את החיוך נמרח על הפנים שלו בכל פעם שהשחקן נפל או קפץ או עשה פרצוף כל כך שקוף למצלמה, אני אפילו יודעת על מה הוא חשב באותם רגעים.
כן, כל כך טוב הכרנו אחד את השניה, למרות שהייתה זו הפעם הראשונה שבה באמת נפגשנו, פנים מול פנים – בלי מצלמות, בלי קווי רשת אינטרנטית משובשים, בלי ההמתנה של ה"מקליד/ה – מחובר/ת", בלי קולות רקע של הכלב של השכן.. רק אנחנו, ביחד, בסרט..

ועם כמה שהכרתי אותו טוב, עדיין היה זה מצחיק לראות אותו מתלהב בכזאת ילדותיות בכל פעם שמשהו קצת מרגש קרה על המסך, לא בטוחה למה אבל זה נתן לי תחושה טובה ומוכרת של חום, תחושה שכבר הרבה זמן לא הרגשתי
יצאנו מהסרט ואיכשהו הוא הצליח לשכנע אותי לתת לו לקנות לי גלידה. שוקולד בלגי, כמו שאני אוהבת :)
הלכנו ודיברנו כל כך הרבה עד שפתאום הוא קטע אותי ואמר "בואי, אני רוצה להראות לך מקום שאני אוהב"

הוא תפס את היד שלי והתחיל ללכת מהר ובהתלהבות אז פשוט זרמתי והנחתי לו לגרור אותי לסמטה מוזרה שבחיים לא ראיתי.. אם לא הייתי מכירה אותו כל כך טוב הייתי מתחילה לדאוג לבטחוני אפילו! אבל הכרתי אותו, וידעתי ששלומי תמיד היה וישאר בראש מעייניו אז לא אפשרתי לדאגות לחדור לראשי.
"תעלי" הוא אמר לי כשהגענו לסולם חלוד. "אל תדאגי, אם הוא הצליח להחזיק אותי, הוא בטוח לא ישבר תחתייך, גם עם כל השומן הזה שלך" הוא אמר בהקנטה אחרי שראה את המבט המודאג על הפנים שלי, כאילו קרא את מחשבותיי. "תסמכי עלי, גם אם תיפלי אני אתפוס אותך, טוב?" אמר בחצי חיוך. הנהנתי והתחלתי לעלות.

המראה שנגלה לעיניי היה מרהיב! ממש הצחיקה אותי העובדה שהוא הכיר את העיר שלי יותר טוב ממני, במיוחד מקום כזה יפה..
במבט ראשון זה נראה כמו סתם עוד גג פשוט שעתיד להתמוטט ביום מן הימים, אבל אחרי שראיתי את אורות העיר העתיקה, את כל המכוניות והפנסים הצבעוניים שקישטו אותה כל כך יפה על רקע העצים וההרים, אחרי שהרגשתי את הבריזה הקלילה על פניי לא יכולתי להמעיט בערכו של הגג הזה עוד.
מדהים כמה שהוא היה מרוחק מהכל למרות שהיה כל כך קרוב!

ככה ישבנו שם, רואים הכל ונסתרים מהעולם.. חמש דקות, רבע שעה, שעתיים.. כל כך הרבה שכבר איבדתי תחושת זמן
ואז, לפתע, הוא התחיל לדבר
"את יודעת ש.. בחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב שבו אני אגיע לכאן עם עוד אדם מלבדי? בטח שלא עם בחורה" הוא הסמיק. "מאז ומתמיד זה היה מקום המסתור שלי, למרות שאני אפילו לא גר פה.. הייתי בא לכאן עוד בימי השירות הצבאי. הייתי יושב וחושב על החיים, או סתם מסתכל לעבר האופק, מתפעל מיופיה הנסתר של העיר שלא תמיד רואים מבעד למכוניות והרעש ששגור ביום יום.. אנשים מפספסים כל כך הרבה.. אם רק הם היו פותחים קצת את העיניים.. מסתכלים קצת מעבר.. הם היו רואים כל כך הרבה יופי גם בפרטים הקטנים ביותר! הפרטים שנראים לנו שוליים ומובנים מאליהם"
הוא עצר לרגע, הסתכל עלי במבט ממושך ואז המשיך לדבר בשצף: "היה לי לעונג להראות לך את המקום הזה. גם אם לא דיברת – המבט על הפנים שלך אמר הכל, ואני שמח שנהנית. כמו שכבר אמרתי – אני לא נוהג לקחת לפה אנשים, בטח שלא בנות.
אני.. אני חושב שאת מיוחדת. את מאוד מזכירה לי את הגג הזה. את יוצרת הרגשה כל כך פשוטה ונוחה, אבל ברגע שמכירים אותך לעומק – אי אפשר עוד להמעיט בערכך. ואני לא יודע אם אלה הרגשות שעולים בי בגלל שאנחנו במקום האהוב עלי, או שזה בגלל מזג האוויר החמים-קריר, אבל.. אני אוהב אותך.
הנה, אמרתי את זה. אני חושבת שאת יפה, ולא רק מבפנים" הוא צחקק במבוכה. "את פשוט יפה. ואם תרשי לי – אני אשמח לבלות את שארית הערב איתך, על הגג הזה, מנותקים מהעולם"

לאחר שתיקה ארוכה מצידי הבנתי על מה כל העניין ואזרתי אומץ לענות
"אתה יודע כמה אני אוהבת אותך, נכון? ואתה גם יודע שאם הייתי מכירה אותך קצת יות.." "ששש.. אל תדברי. אני יודע הכל. הבנת אותי ממש לא נכון, לא בשביל זה הבאתי אותך לפה, רק רציתי להראות לך מקום שגורם לי לחשוב עלייך. ואני רק רוצה *שאת תדעי* שאני לא מתכוון לעשות כלום עד שתהיי מוכנה לכך. אני לא מתכוון ללחוץ עלייך, לא בקשר לזה ולא בקשר לשום דבר אחר, בחיים. בסך הכל רציתי להראות לאחת שאני הכי אוהב את המקום שאני הכי אוהב" אמר וסיים בחיוך כששפתיו נצמדות לפי ההמום, שלפתע הרגיש כל כך רפוי ומשותק.. הייתי נתונה תחת קסמו, תחת כוח בלתי מוסבר שהוא הפעיל עליי.. חיבקתי אותו חזק ונרדמנו. הדבר הבא שאני זוכרת הוא הזריחה המדהימה ביופיה וחום גופו המרגיע והמדהים לא פחות לצידי..