מכתב חסוי בלב גלוי|1

"תגשי אליו כבר!" שידלה אותי חברתי, רינת.
"אין מצב שאני עושה את זה!" אמרתי. -" נו! איך תדעי אם לא תנסי?" שאלה אותי שוב.
"אה… זה לא קל!" אמרתי "נראה אותך אומרת את זה לרונן שלך!" צווחתי. מבטים ננעצו בי וברינת.
"תזהרי! אני אספר לכולם" היא סננה באוזני. עיניה הכחולות, העדינות, השתנו פתאום לכחולות כהות, מרושעות.
ידעתי שפגעתי בנקודה רגישה. ועוד צעקתי את זה מול כל בית-ספר…
עיניה של רינת התחלפו שוב, לאותו מבט רחמן וחביב. "נו… קדימה קרן… גשי אליו!" היא לחשה באוזני.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי…
הרגשתי נורא! מאז השמועה הדפוקה הזאת, כולם נועצים בי מבטים, מתלחששים מאחורי גבי.
אם הייתי תופסת את זה שהשמיע את השמועה הארורה הזאת אני…. אהרוג אותו!!
הוא הרס לי את השנה הכי יפה שלי!
אתם בטח לא מבינים מי אני, ומה אני רוצה מהחיים שלכם, ולמה אני נותנת לכם לקרוא מכתבים שלי וכו'… וכו'… וכו'…
אז… שלום! אני קרן. אני לומדת בתיכון 'יצחק רבין'. אני בת שש-עשרה וקצת.
יש לי עיניים חומות (מ-ש-ע-מ-מות!) ושיער חלק, חום, רגיל (מ-ש-ע-מם!).
לחברה הכי טובה שלי קוראים רינת. היא (לעומתי) הר-בההה יותר יפה ממני…
יש לה שיער קופצני, מתולתל בלונדיני (לא סתם צהוב! בלונדיני איכותי), עיניים כחולות, ועור חלק, לבן ויפה, לא כמו שלי… שחום ומלא חצ'קונים ארורים (!).
על מה אני ורינת התווכחנו אתם שואלים? אז הינה התשובה…
נשף הסיום כל כך קרוב… הוא בעוד שבועיים! כמובן שלי אין בן זוג…
אופק, הבן הכי חתיך בשכבה, עוד לא תפוס (וזה מוזר…)
כבר שש שנים שאני מאוהבת בו… מאז כיתה ה' בערך, והוא אף פעם לא ממש שם לב אליי…
הוא הטיפוס של בלונדיניות, עיניים גדולות וטוסיק יפה ומוצק… מה שאני… בכלל לא…
מישהי כמו רינת… רק שהיא ממש ממש אבל *ממש* *לא* שמה עליו! איך אפשר?
היא מאוהבת באיזה תלמיד מ-י"א, ששמו רונן… לילדה הזו אין ממש חיים… מבינים?!
היא מאלצת אותי לגשת אליו, לפני שהוא יברח לי, ולהציע לו להיות הבן זוג שלי לנשף. אני, לעומת רינת, ממש ממש ממש *לא* אמיצה… אני ביישנית… לדעתי? מאוד (!) ביישנית…
אני מפחדת שהוא יצחק עליי. ישפיל אותי ויספר לכל בית-ספר…
מה לעשות?
עצות??
אוהבת,
קרן טל:)