מכתבים

פעם אנשים היו שולחים מכתבים לאהובים שלהם, הם היו יושבים מול הדף דקות ארוכות ופשוט שופכים את הרגשות שלהם, כמה שהם שמחים, עצובים, כועסים או מתגעגעים.
היו שופכים את הרגשות שלהם על הדפים שהיו כלכך יקרים!
כותבים לבן או בת הזוג שלהם כמה שהם אוהבים ומתגעגעים, משקעים את כל הזמן שלהם במכתב אחד קטן, שיקח כלכך הרבה זמן עד שהמכתב הזה יגיע ליעד שלו.
ואז כשבצד השני היו קוראים את המכתב הם היו יודעים שזה נכתב מכל הלב!
הם ידעו שהשקיעו בהם זמן ומחשבה..
והיום?
אנחנו פשוט שולחים איזה אימוג׳י
נשיקה-😘- או לב -❤️-
ואנחנו בטוחים שזה מספיק, אנחנו איבדנו את הערך למילים שלנו, כי זה לא באמת כזה משנה.
אני כלכך מתגעגעת לתקופה שהיו בה מכתבים, אפילו שלא נולדתי בתקופה הזו, אני מרגישה שאני קצת אבודה בין האינסטגרם הוואצפ והאימוג׳ים החסרי משמעות האלה!
הכל פה מזוייף, אין טיפת אהבה.
כי הרי זה הכי חשוב להראות כמה שהחיים שלנו מדהימים , אנחנו מזייפים כמה שכייף לנו.
ובפועל? אנחנו פשוט מתים מבפנים!