מחשבות

אני שוכבת לכיוון הכרית המונחת במזרון המיטה הפשוטה. פניי עמוקות בכרית וידיי אוחזות בה. אני בקושי מסוגלת לנשום מבעד לציפית הכרית, אך משום מה זה לא מפריע. שיערי הפזור נלכד ביני לבין הכרית. דמעותיי מאיימות לפרוץ, אך אני מתאפקת ושוקעת עמוק עוד יותר בכרית החמימה. אני מטומטמת. אני לא מסוגלת להאמין לעובדה שחשבתי שאי פעם יחוש אהבה כלפיי. זה היה ברור מלכתחילה. אני מהרהרת.
אני מתרוממת, אוחזת תחילה בשמיכה ששכובה לכל אורך המיטה, מניחה את שתי רגליי ישירות לאדמה, ובצעדים איטיים פונה לחדרו של אד, שממול לחדרי. השעה שתיים לפנות בוקר. אני משערת שאני היחידה שערה כרגע בבית הזה. אני מתקרבת למיטתו, הוא כל כך יפה כשהוא ישן. אני לא מאמינה שכרגע אמרתי את המשפט הכי קיטשי שקיים. יוצאות מפי נשיפות חלשות שלא נשמעות ברקע, ורק אני מסוגלת להאזין להן. אני נושכת את שפתי התחתונה. "לילה טוב" אני נושפת נשיפה חרישית אחרונה, מתחמקת ופונה שוב לחדרי. אני מתכסה בשמיכה ושוקעת בשינה עמוקה, כאשר אני מדמיינת כוכבים זוהרים בראשי המטורלל. הפעם אני שכובה בפוזיציה לצדה הימני של המיטה. מעולם לא הצלחתי, ובצורה יותר מדויקת; לא ניסיתי, להירדם למול התקרה משום מה. מחשבות מציפות אותי. אך לבסוף אני מצליחה להירדם.