מותק

"היי, מותק." אני אומר ומושך את המילה מותק, למרות שאני יודע שהיא שונאת כאשר אני עושה את זה.
"מה אתה רוצה?"קולה נשמע הרבה יותר קר מאשר אתמול, אך כך היא בדרך כלל מתנהגת כאשר אנחנו נמצאים בחברת אנשים אחרים.
אני מניח שכבר התרגלתי לזה, לעובדה שאני לא מספיק טוב בשבילה, שאני רועש מידי ומלוכלך מכדי שהיא אי-פעם תהיה גאה בי, ולכן אני הסוד הקטן והמלוכלך שלה, משהו שלאיש אסור לדעת עליו.
"חשבתי שאולי תרצי שחזור קצר של אתמול." אני אומר, ומחייך אליה, אני יודע שזו לא דרך לדבר אל מישהי שאני מחבב, אך לאחרונה מצאתי שזה קשה לדבר אליה בכל דרך אחרת, זו הייתה הדרך שלי למרוד בה, להראו תשאני לא מתאים לתבנית שלה, ושאם זה לא מתאים לה, היא יכולה ללכת לחפש.
"בסדר."היא אומרת כמעט מיד, ואני חייב להודות שאני כמעט מאבד שיווי משקל בגלל ההפתעה, היא תמיד שנאה הצגות חיבה בפומבי, ואני מתכוון ברמה כזו שהיא אפילו לא נתנה לי להחזיק לה את היד בפומבי.
ידעתי שמשהו לא בסדר, שאין מצב שהיא הייתה מסכימה אם הכל היה כרגיל, אך הייתי כל-כך מאושר שהיא הסכימה שאפילו לא שמתי לב לזה, טוב, לפחות לרגע אחד.
אני מניח שמשהו בי פשוט הרבה יותר מידי אכפתי מכדי שפשוט אוכל להתעלם מדבר כמו זה, לעזאזל עם זה, למה אני לא יכול פשוט לקבל דברים כמו שהם?
"היי, את בסדר?" אני שואל אך לפני שאני מבין מה קורה, שפתיה כבר על שפתיי ואני שוכח מהכל.
יש משהו נואש בנשיקה הזו, משהו בדרך בה אגרופיה נאחזים בחזית חולצתי בכוח, ושפתיה לא בדיוק מתאימות לשפתיי, זה כמעט כאילו היא מנסה להכאיב לי, עיניה עצומות אך לא בתשוקה, אלא בכוח, כאילו היא מפחדת ממה שתראה אם רק תפקח את עיניה.
אני לא ידוע מה לעשות, אז איכשהו אני פשוט מוצא את עצמי עומד שם, לא מחזיר לנשיקתה ולא כלום, פשוט עומד שם ומחכה שהיא תפסיק.
"חשבתי שרצית שאני אנשק אותך." היא אומרת בסופו של דבר בקול קטן, לא מביטה בי אפילו לרגע אחד.
"ברור שאני רוצה שתנשקי אותי," אני אומר כאשר היא מפנה את גבה אליי."אבל אני לא רוצה שתעשי את זה בגלל שאת מרגישה שאת חייבת." אני אומר, ותופס את ידה,
"אם כך אתה אומר שהייתי צריכה להיפרד ממך לפני שנה?" היא שואלת, ואני לוקח צעד אחורה, המשפט ההוא כאב לי כאילו היא פגע בי פיזית.
אני מניח שפשוט מעולם לא חשבתי על זה כך, שמעולם לא חשבתי שאני מכריח אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה, נכון, היא הייתה מעט קרה אליי רוב הזמן וכאשר היא הייתה איתי היא התנהגה כאילו היא לא רוצה להיות שם, אבל תמיד הנחתי שאם היא לא הייתה רוצה לעשות משהו, היא פשוט הייתה אומרת לי, או לפחות זורקת אותי, מעולם לא חשבתי שאולי אנחנו יוצאים כבר יותר משנה רק בגלל שלא נעים לה להגיד לי לא.
"אם זה מה שאת מרגישה, אז כן, היית צריכה להיפרד ממני."אני אומר בסופו של דבר, ויודע שזה הסוף שלנו, שהנערה שאהבתי רק העמידה פנים שהיא הרגישה את אותו הדבר כמוני, שפגעתי בה במשך השנה האחרונה בלי כוונה, פשוט בגלל שהאמנתי שאני אוה אותה.
"במקרה כזה, אני חושבת שכדי שניפרד." היא אומר ומחלצת בעדינות את ידה מידי, אני חייב להודות, שלמרות שהצלחתי לדבר מקודם, פחדתי שלא אמצא קול בשביל להסכים איתה.
"בסדר." אני אומר בשקט, ומביט כיצד היא עוזבת, לא יכול להאמין שזה באמת קרה לי.