מוח אצה

הוא נכנס לחדר וראה אותי יושבת לי ובוהה באוויר שמולי.
"הכל בסדר?" הוא שאל. "כן, בערך" עניתי.
"צריכה משהו?"
"אני צריכה אנשים יפים לבהות בהם.
אתה מכיר כמה במקרה?"
"מה?" הוא שאל. הצלחתי לבלבל אותו.
"אנשים יפים, זכרים, רצוי בגיל שלי, פלוס מינוס".
הוא הסתכל עליי במבט מבולבל.
הסתכלתי עליו בחזרה.
"ומה איתי?" שאל. "אני לא מספיק יפה בשבילך?"
"תראה, אתה חמוד, אבל זה שאתה החבר שלי לא אומר שאני צריכה לשקר לך.
אני נותנת לך 6".
אני אוהבת אותו כל כך.
הוא נעלב קצת.
"טוב, אז אם זה ככה, אני הולך. נדבר"
"לא! אל תלך!" עניתי במהירות.
"למה? אני רק מפריע לך. הרי אני לא מספיק יפה בשבילך…" השיב.
"כי אם תלך אתה תפריע לי"
"אפריע לך? איך אני אפריע לך?" הוא אמר ונשען על המשקוף.
"אתה תפריע לי לבהות באנשים יפים"
יש שקט.
אני רואה בעיניו שהוא מתחיל להבין.
"מכל מה שאמרת עכשיו, לכמה באמת התכוונת?"
"רק לחלק שאני נותנת לך 6" עניתי.
שוב פעם שקט.
אני יכולה לראות שהוא בהחלט מבולבל.
"פשוט בוא הנה" אני אומרת ומחווה על האוויר שלידי.
הוא מתקרב באיטיות, עם מבט מבולבל.
הוא לא יודע איך להגיב.
שהוא סוף סוף מספיק קרוב, אני מנשקת אותו.
אני מבחינה שהוא מופתע, אבל אני ממשיכה עוד קצת.
אני מתרחקת, רק קצת, רק כדי לראות את העיניים הכחולות כמו האוקיינוס, את העיניים שאני יכולה להעביר ימים שלמים בהסתכלות לתוכן.
"מוח אצה, אתה החבר שלי. באיזה עוד אנשים יפים אני אוהבת לבהות לדעתך?"אני אומרת.
הוא מחייך חיוך קטן.
"חכמולוגית, את מקסימה בעיניי"
אנחנו מתנשקים שוב.
"גם אתה מקסים בעיניי, מוח אצה."
"אבל 6?! רק 6?!" הוא אומר.
"אוי, תסתום. אני אוהבת אותך".