מה קרה לנו?

איפה מה שהיינו פעם . פעם לפני חודשיים .
איפה כל המילים היפות ששלחנו אחת לשניה המחמאות שנתנו בלי הבחנה . האהבה ללא גבולות שהייתה .
איפה זה? לאן זה נעלם ?.

השיחות שהיינו מדברים שעות וצוחקים.
עם חיוך דבילי על הפנים מאחורי המסכים . ומחכים רק להודעה ועוד הודעה ועוברים מנושא לנושא בלי לשים לב שהזמן רץ .
הכל היה הדדי באותו הזמן החיוך המילים המחמאות והפרפרים שגדלים בבטן .

באותו הזמן לא עניין אותנו כלום. זה היה רק אני ואתה. היינו בתוך עולם משלנו .
וכל מה שרצינו זה ללמוד אחד על השני ולדעת כמה שיותר דברים אחד על השני .
אפילו עשינו עיסקה אתה תלמד אותי משהו שאתה טוב בו ואני אלמד אותך משהו שאני טובה בו .
אפילו עשינו עסקה בלי שנדע . שכל אחד ילמד את השני מזה אהבה ואיך זה לאהוב ולהתאהב .

לא אפריע לנו כלום באותו הרגע לא המרחק ולא ההפרש גילאים . מצידנו היינו במרחק של אלפי קילומטרים . אפילו מדינות שונות .

הכי מדהים שלא דיברנו על המרחק בכלל.
פשוט הייתה בנינו הסכמה שזה לא מה שמפריד בינינו לא עכשיו ולא בעתיד .
היינו בטוחים באותו הרגע שאני ואתה זה מעכשיו לנצח ביחד לתמיד .

אתה זוכר אפילו שכנעת אותי לדבר בטלפון למרות שסיפרתי לך שאני ביישנית ואני לא אוהבת את הקול שלי .
אתה אמרת לי את המשפט " יש לך את הקול הכי יפה".
שתקתי וחייכתי והיית כל כך בטוח במשפט הזה אפילו שלא שמעת את קולי.
ומאז אני מתקשרת אליך ומחכה לשיחות שלנו בטלפון כי אתה לימדת אותי לאהוב את זה ופשוט להיות אני.
אז למה שאני מתקשרת אליך עכשיו אתה לא עונה לי?