מגדל קלפים

את לא אוהבת אותו, הרי זה ברור. כבר מעל חודש את חושבת איך להפסיק לדבר איתו. וכשהוא אהב אותך, כשהוא היה שלך, את הרחקת אותו ופגעת בו. רק הוא קיבל אותו וחיזק אותך השלים את החסר שבך. הוא אהב את ואת הפגמים שבך הוא חשב שאת יפה, הוא חשב שאת מהממת הוא רצה את מי שאת. אבל את התעלמת והתעלמת והפסדת אותו. לא דיברתם חודש, חודשיים, חצי שנה! והוא היה חסר לך, כי הוא כן היה חשוב לך. אבל היה קשה לו לסלוח לך, ובצדק. את היית מגעילה אליו. שיחקת ברגשות שלו כמו מגדל קלפים, היית כרוח שריסקה את הקלפים. והפכה אותם לרסיסים. אבל רצית אותו והוא קיבל אותך. אבל הוא עדיין אהב אותך ואת ידעת את זה. אבל בחרת להתעלם. רצית שהוא יהיה לך כחבר טוב, לא רצית קשר רומנטי. ושוב פגעת בו הרחקת אותו שוב מעלייך. והפעם לא היית רק כרוח אלא קרעת את הקלפים לחתיכות. הגעלת את עצמך. שנאת את עצמך. הוא אהב אותך, הבן היחיד שאי פעם אהב אותך. ואולי שאי פעם יאהב אותך. ואת הרחקת אותו, את פגעת בו והוא לא יסלח לך. זה הכול בגללך. אבל יום אחד, קרה נס, והוא שלח הודעה ארוכה עם נקודות והסברים, על איך שהוא מרגיש. ורשמת לו גם הודעה איך שאת מרגישה, ושאת כל כך מצטערת. והוא אמר שהוא כבר לא אוהב, הוא לא שונא, אבל הוא לא אוהב. חזרתם לדבר הוא היה החבר הכי טוב שלך, הוא עיצבן אותך לפעמים ואת אותו, אבל הוא היה שם בשבילך ואת שם בשבילו. דיברתם המון, דיברתם מלא. יצאתם ביחד, צחקתם ביחד, הוא היה החבר הכי טוב שלך. הוא הפך אותך לבנאדם טוב יותר. אבל הקשר בניכם נשחק, האשמה לא עזבה אותך. את פשוט לא יכולת להאמין שהוא יכל לסלוח לך. רצית לשאול למה הוא סלח. רצית לשאול למה הוא אהב. הרי בנאדם גועלי כמוך איך אפשר לאהוב? ועוד מבחירה חופשית?? הוא אמר שילדים שמנים נמשכים לכאלה שלא איכפת להם, וכנראה שאת היית כזאת.אבל לא האמנת, זאת עדיין לא סיבה. יש הרבה שלא איכפת להם, למה דווקא את? הוא אמר שאת יפה, ושהחיוך שלך יפה. למרות שהחיוך שלך תמיד מזויף, כי את איבדת אותו. הוא אוהב אותך כחברה טובה, החברה הכי טובה. את חשובה לו, כחברה טובה. אבל הוא? הוא חשוב לך רק כחבר טוב? כידיד? לא, את רצית מעבר אבל הוא המשיך הלאה. וברור שזה מגיע לו. את לא מגיעה לו, את חשבת שהוא טוב מידיי בשבילך. את לא יכולת לאהוב אותו. את לא יכולה לאהוב אותו. זה אסור לך. את לא יכולה לבקש ממנו לאהוב אותך. ועכשיו, שעבר עלייך עוד יום גרוע, רצית תמיכה, רצית לדבר. אבל הוא דיבר מוזר. על זה שלקשר כבר אין משמעות ושזה, נהיה עול, וכבר לא כיף כמו פעם. אבל לא, זה שקר. הוא אומר שזה נגמר, שאין עוד דבר בנינו. כי ישלו מישהי שאותה הוא אוהב, ואיתה הוא רוצה שזה יצליח. הוא לא רוצה שהיא תהיה כמוך, הוא לא רוצה מישהי כמוך. הוא רוצה אותה, כי היא יותר שווה אבל למה שיהיה לך איכפת? הרי כבר תקופה שאתם כמו שני גרושים רבים, מתווכחים, ולא יודעים מה אתם רוצים. מנסים להחיות את הקשר ללא הועיל. אבל את לא רוצה שזה ייגמר. אבל הוא כמו חול בין האצבעות מתחמק, ונופל. את מנסה להיאחז בגרגריו האחרונים, אבל הוא הלך, והוא לא יחזור. הוא נפרד, והפעם, לתמיד. אז למה את בוכה? למה בך זה פוגע? את צריכה לשמוח שהוא ממשיך הלאה, שאותך הוא כבר לא אוהב. שיש לו מישהי אחרת מישהי טובה יותר. את צריכה לחייך ולפרגן! לא לבכות ולהתעצבן… אין לך מה לבכות הרי את לא אוהבת אותו נכון? את לא אוהבת אותו זה ברור. אני לא אוהבת אותו נכון?