לעולם לא ניפרד.
"כן אהוב אני זוכרת, איך נעצת בי את חייך ברחמי,
איך משכת את כל כולי לעולמך ונכנסת כלכך עמוק.
אם אני זוכרת? אני זוכרת.
אני לא אשכח את זה לעולם.
אני זוכרת את פי נפתח לרווחה בעוד השדיים שלי חשופי מראה מולך ,
אני זוכרת את האנחה הממכרת הזאת שכלכך אהבת לשמוע.
איך שנכנסת אהובי..
איך שנכנסת.
רק רציתי שתכניס עוד קצת מימך, שאגלה עוד מעט.
אני זוכרת את הליטוף החם הזה, שתפסתי בכתף המלאה זיעה ואתה נעצת את עצמך עוד מימני."
אני מסתכלת על הקבר שלך בעיניים דומעות, האור כבר ירד ממזמן.
"זה רק אתה ואני כאן." הדמעה המלוחה והכואבת נופלת על הלחי הרטובה, בולעת רוק
"והיא." אני מניחה את היד הארוכה והדקה שלי על הבטן הגדולה והיפה לרווחה,
אני מסתכלת לעוד כמה שניות על הקבר ומתכופפת מעט בשביל לשים את המכתב ,
אני רואה את השם שלך ניצב מולי, "ראיין האמס 1900-2015"
אני רק מסתכלת, את השם של אהבת חיי חרוט על אבן כלכך חסרת משמעות אבל עם כלכך משמעות.
אני מרגישה את הילדה שלנו זועקת מבפנים, היא מתגעגעת לנשיקות בבוקר אהוב.
היא מתגעגעת לשיחות שלכם כששמת את האוזן על הבטן הגדולה וצחקתם ביחד.
"אהוב,אני מרגישה את זה,
אני יודעת שזה המעשה הנכון לעשות.
אנחנו משפחה."
אני לוקחת את האקדח מהעגלה,
אני מסתכלת עליו לעוד כמה שניות ובוחנת אותו בין הידיים הזעירות והמפוחדות,
אני רק רוצה שמישהו יבוא ויאמר לי לא לעשות את זה,
אבל זה כבר השטן שולט בי.
זה כבר לא אני יותר.
הוא לקח את נשמתי כהוגן,
"הסתיים זממנו בעולם הזה ביתי"
אנחנו בדרך אבא.
תגובות (4)
עד כמה שהקטע יפה והכל, זה פשוט מרגיש לא נכון. היא אוהבת אותו, אבל מצד שני יורה בעצמה והורגת על הדרך את הבת שלהם?
איך זה מסמל אהבה?
איפה גידול ילדה מען ההמשכיות ושימור הזיכרון שלו?
קטע יפה, אבל התאכזבתי בסוף.(לא אישי, זה נגד הדמות)
הכוונה היא שהם יעלו ביחד אליו, שהם לא יכולות להיות "משפחה" בלעדיו
הבנת בערך?
ובנוסף, בסוף רשום שהשטן כבר שלט בה,
היא לא יכלה באמת לחשוב בתבונה
יפה מאד