למה את בוכה

" למה את בוכה?" שאלתי והחזקתי את פניה היפות והנוצצות מדמעות. "למה?"
היא חיבקה אותי במקום לכעוס עלי, היא טיפוס מרשים. "למה את מחבקת אותי?" היא עזבה אותי ודמעותיה פרצו מחדש. "למה אבל?" שאלתי והתחלתי לבכות. לא יכולתי להתנגד לה, למלכתי. "את בוכה אבל את יפה. את בדיכאון אבל חכמה. את ערמומית וחיננית. מה אלוהים לא נתן לך?" היא חייכה גורמת לי גם לחייך, היא כל כך יפה. "אל תגזים. אין לי כלום אבל בכל זאת הכל עם מחשיבים אותך." אמרה ושפתיה נראו לי רופפות הפעם. "אל תבכי שוב למרות שזה יפה-" היא נתנה לי אגרוף קטן."-טוב עדיף שבכל זאת לא תיבכי." היא צחקה מחבקת אותי שוב. "מה היתי עושה בלעדייך, מה הייתי עושה." והתחילה שוב לבקות, משמחה.