להתאהב בקופידון

"יש משהו שאני צריך לספר לך" הוא אמר בצורה רגועה, מחייך לעברה.
שניהם התיישבו על ספת הנדנדה שבחצר ביתם. הכוכבים נצנצו חזק יותר הערב, יותר מבכול ערב אחר.
"אתה ממש מסתורי, זה מתחיל להפחיד אותי קופ" אמרה אנה בשקט.
"את כבר תביני הכול" הוא ענה לה במהירות, עדיין מחייך את החיוך המתוק שלו.
"תספר לי, אני לא מסוגלת לחכות" היא אמרה וכיווצה את גבותיה בעצבים.
"בסדר, בסדר. אל תכעסי" הוא מיהר לומר והתקרב אליה עם גופו, לוקח את ידיה בידיו ומרים את מבטו הישר אליה. "אני לא יודע איך להגיד את זה" הוא אמר והרטיב את שפתיו במהירות, מעביר את ידו בשיערו הארוך ומסרק אותו לאחור.
"פשוט תגיד את זה" היא אמרה בחוסר סבלנות.
"זה לא כזה קל כמו שאת חושב" הוא ענה בהיסח דעת, מכווץ את שפתיו ומניח את ידו על פיו. הוא נשם נשימה עמוקה, עצם את עיניו ומיד פקח אותן.
"את יודעת מה," הוא אמר " בסדר". הוא היה נראה מתוח ומתרגש בו זמנית היא יכלה לחוש שמשהו בגבר שלה השתנה. היא רק לא ידעה מה בדיוק, לא יכלה להצביע על הדבר המדויק.
"אני מלאך" הוא פלט מבין שפתיו והביט בה בציפייה, מחכה לתגובתה.
היא הביטה בו בבלבול והחלה לנשוך את שפתיה. "אני יודעת" אמרה מיד. "זה לא סוד שאתה הגבר הכי מושלם שיש. בגלל זה אתה שלי" היא מלמלה וחייכה לעברו, מנסה להבין מדוע ההבעה הרצינית הזו על פניו.
"לא, אנה" הוא ניער את פניו בחוסר היגיון "אני מלאך".
"מה אתה רוצה ממני קופ?" היא שאלה בחוסר הבנה מוחלט. לא מצליחה לקרוא את הסימנים שלו.
"אנה, אני מצטער" הוא אמר וניתק את ידיו מידיה, מתרחק מעט ומסב את מבטו.
היא רכנה לעברו, שמה את ידה על גבו ואמרה בשקט "קופ. אתה יכול לספר לי כול דבר. אבל בבקשה אל תדבר איתי בקודים".
הוא הרים אליה את מבטו ואמר "אני לא מדבר בקודים. אני הכי כנה שיכולתי להיות, אהובתי. אני מלאך. השם שלי זה קופידון. קיצרתי את זה לקופ כדי להיות מסוגל להיות שייך לך".
שפתיה של אנה לא הצליחו להיסגר מעצמן, היא הרגישה את הלסת שלה נופלת מטה וצונחת.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה בחשדנות, מרגישה את הדמעות מתחילות לעלות במורד גרונה.
"זה אומר, שאני קופידון. אני מלאך. יש לי כנפיים והכול. ממש באזור של הגב, איפה שאמרתי לך שנפצעתי במלחמה. אז ממש שם ישנם כנפיים שהחלטתי להסתיר ממך כדי שלא תפחדי ממני. השם האמתי שלי הוא ארוס, הבן של אפרודיטה".
המילים שלו היו נשמעות לא הגיוניות בצורה מחרידה. הוא היה נראה הרבה מעבר למשוגע בעיניה באותו הרגע.
"קופ" היא מלמלה בשקט, מנסה לשמור על קור רוח ולהחזיק את הדמעות בתוך עיניה.
"אנה, אני באמת מצטער".
הוא ניסה לגעת בידה אך בשנייה היא הרימה אותה וקירבה אותה אל פניה.
"נגיד שאני מאמינה לך" היא אמרה בשקט, מרגישה את הדמעה הראשונה מתקרבת אל עיניה ומציפה אותה. נופלת במהירות הבזק ויוצרת שביל מלוח על לחיה הדשנה. "נגיד שאני מאמינה שאתה ארוס, או מי שלא תהיה. למה לא אמרת לי את זה מההתחלה?".
הוא ניער את פניו ואמר "את היית מאמינה לי? אין סיכוי. ידעתי שכדי לגרום לך להתאהב בי אני צריך לעשות את מה שכול הגברים על כדור הארץ לא עשו. אני אל האהבה, אני היחיד שיודע איך לגרום לאנשים להתאהב. אני מחזיק את האהבה בידיים שלי. למעשה, נשלחתי לכאן כדי לרפא את האהבה בכדור. לא נשאר ממנה כמעט, הכול נראה כמו משחק מוזר שאתם משחקים אחד עם השני במקום פשוט לאהוב. עם הזמן הבנתי שאולי האהבה נעלמה לגמרי מן העולם ואולי חיכיתי יותר מידי זמן לתת לכם להבין מה זו אהבת אמת מבלי שאתערב".
אנה הרגישה את סכר הדמעות נפרץ מעיניה במרץ. היא כבר לא שלטה בעצמה וברגשות שלה שהציפו אותה לכול עבר. הגבר שלה, הגבר אותו אהבה יותר מכול דבר, היה לא פחות מזר נכון לאותו הרגע.
"קופ, אהובי. אני-" היא החלה לומר וכבשה את פניה בידיה.
הוא התקרב אליה בחום ושם עליה יד מנחמת, מנסה למצוא את טיפת הקרבה שהיה רגיל אליה.
"אני מצטער, אני כול כך מצטער. אהובה שלי" הוא מלמל בשקט והזיז את ידו הנה והנה על גבה.
למה עשית לי את זה?" היא שאלה בשקט וניגבה את עיניה, מביטה בו במבט אומלל.
"למה התאהבתי דווקא בך?" הוא שאל, מנסה להבין את השאלה שלה בצורה יותר נקיה וצחה.
"כן".
"היית טהורה. נמשכתי אלייך מהרגע הראשון שנחתתי בכדור הארץ. כול כך פגיעה וכול כך מבולבלת, את הדבר הראשון שגרם לי להאמין שאהבה עוד קיימת בכוכב שלכם".
"אבל למה אני מבין כולם?".
"אני לא יודע להסביר. אולי זה בגלל שמעולם לא חווית אהבה אמתית. חשבת שאת כן, אבל מעולם לפני לא ידעת מה זה לומר לבן אדם שנמצא מולך "אני אוהבת אותך" ובאמת להתכוון לזה, באמת ובתמים בצורה הכי טהורה וחסרת כוונות נסתרות".
היא כיווצה את פניה בכאב וניערה את ראשה "הכול כול כך מוזר, קופ".
"אני יודע, אהובתי. כול מה שרציתי לעשות היה לתקן אותך. לגרום לך להבין שהאהבה קיימת" הוא אמר ואסף אותה אליו, מחבק אותה בחוזקה ומניח את ראשו על ראשה בהתגוננות.
"ומה עכשיו?" היא שאלה בשקט, מרגישה את פיה מתייבש מן הדמעות שחנקו את גרונה.
"נשלחתי למשימה. למשימה שלי יש דד-ליין שנקבע מראש על ידי האל שיצר את הכדור הזה. היום בבוקר אני אתמוגג מכאן, הייתי חייב להכין אותך לזה מראש כדי שנוכל להיפרד".
המילים שלו חדרו את אוזנה בחוזקה, עם כול מילה שאמר היא הרגישה את היתד החזק הזה ננעץ עמוק בליבה, גורם לה לדמם מכאב. היא הרימה את ראשה, מביטה בו במבט המום. היד שלה קפצה עוד לפני שיכלה לחשוב על זה וסטרה לו על פניו בחוזקה.
"אני אוהבת אותך! איך אתה גורם לי לכאב כזה? השתגעת לגמרי אם אתה חושב שאני אאמין לרגע לסיפור שלך! אתה לא שונה משאר הגברים, הצלחת לעבוד עלי. כול הכבוד לך".
הוא אחז במקום בו סטרה לו והחל לכווץ את גבותיו בכאב.
"אנה" הוא אמר בשקט, מרים את גופו ומביט בה במבט כואב "אני באמת מצטער". הוא התרומם באוויר, נע מעט מעל פני השטח ובהבזק אור לבן ונקי נפרסו כנפיו מאחורי גבו ונשמטו מטה. הוא החל צונח לאט לאט על ידה, מביט בה בשקט ונותן לדמעה אחת לפרוץ מבין עיניו המפוסלות.
אנה התקרבה אליו, מרגישה את הרגשות שלה מציפות אותה מכול עבר. היא לא ידעה מה לחשוב ויותר מזה לא רצתה להפעיל היגיון באותו הרגע. היא ליפפה את זרועותיה סביבו בחוזקה, פוחדת שבאמת יתמוגג ברגע זה. הוא עטף אותה בחוזקה בזרועותיו וכנפיו, מצמיד את גופה אליו. שפתיה התרוממו אליו כהרגל, היא תפסה את קצוות שיערו והזיזה אותן הצידה. מגלה את שפיו ומצמידה את שלה אל שלו.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה תוך כדי הנשיקה, מחייכת אליו ואוחזת בו בחוזקה מרגישה כול איבר בגופו מתקשה כלפיה.
"אני אוהב אותך, את שומעת אותי? לנצח אני אוהב אותך. את המוזה שלי לאהבה אנה" היא שמעה אותו אומר והרגישה לפתע את גופו מאבד את אחיזתו.
"קופ?!" היא שאלה, צורחת בכאב ומרגישה את ידיה נופלות ומתנתקות מגופו. אך משהו גרם לה להתנתק לרגע מן מסיטואציה, שנייה לפני שהחלה להתפרץ בבכי תמרורים.
"אנה? את איתי? מקשיבה? אני הולכת רגע לשירותים" היא שמעה קול נשי מדבר אליה ונוגע בידה.
היא הרימה את מבטה ואמרה "כן, בטח" ובמהירות שמה לב שנמצאת בבר, והאישה שדיברה אליה זו חברתה הטובה איימי.
לפנ שהצליחה להבין מה קורה ניגש אליה בחור יפה תואר, הוא היה נראה כאילו פיסל אותו אל האלוהים בכבודו ובעצמו. שיערו היה בהיר וחלק, פניו היו משורטטות להפליא ומשפתיו הדשנות ניבט לו חיוך צחור ומהפנט.
"היי, אני קופ" הוא פנה אליה ומיקד את מבטו הישיר בעיניה "ראיתי אותך יושבת כאן כבר הרבה זמן. יש סיכוי להזמין אותך למשקה?".