לב שבור חלק 1

הסתכלתי עליו בעיניים דומעות.
הוא היה נבוך. העביר את משקלו מרגל לרגל.
"בכלל לא הייתי ניגש אלייך אם…" פתח.
"אם לא היה אותה. החברה הכי טובה שלי." אמרתי בתקיפות.
"זה פשוט לא ילך." אמר והרכין את ראשו.
"אני מזהירה אותך. אתה תיפול לפח איתה. ואם תגיד שאמרתי את זה, אני אגיד שאתה שקרן והיא תיפרד ממך." אמרתי לו והסתכלתי לו לעיניים.
רצתי ממנו, ובאמצע הריצה נתקלתי במישהו. נפלתי.
"את בסדר?" שאל בדאגה, והושיט לי את ידו.
"כן, רק קצת כואב לי…" נאנחתי ולקחתי את ידו.
הוא הסתכל אליי ואני אליו.
"אפשר לפצות אותך באייס קפה?" שאל, מחייך חיוך מקסים.
"אוקיי." חייכתי אליו בנימוס.
-כעבור חודש-
"ביי חמוד! love you" אמרתי לטלפון וניתקתי.
"את צדקת!" הוא הופיע משום מקום.
"מה אתה רוצה? חשבתי שהבהרת את עצמך טוב מאוד לפני חודש. אם לא היית החבר של החברה הכי טובה שלי, לא הייתי רוצה שתפנה אליי." השבתי לו בקרירות.
"היא בגדה בי. אני מצטער." אמר לי וחרטה ניבטה מעיניו.
"אוקיי. מה אתה רוצה עכשיו?" שאלתי אותו, מתעסקת עם הטלפון שלי.
"שנתחיל מהתחלה." ענה לי.
"ממש לא! אני לא רוצה איתך שום קשר! אתה פגעת בי מאוד לפני חודש! וכל מה שאמרת עליי בפניה, היא אמרה לי. תשכח מזה. יש לי חבר." עניתי בכעס.
"אני רוצה להראות לך משהו." אמר לי והראה לי משהו מרחוק עם הטלפון שלו.
התקרבתי אליו. ראיתי את נעמה, החברה הכי טובה שלי מתנשקת עם חגי, החבר שלי.
"אני לא מאמינה!" קראתי מתנשמת.
העולם הסתחרר עליי ונפלתי לריצפה.
אדר התכופף במהירות ותמך. ידעתי שלא אוכל לשתוק.