לבד

אני מתגעגעת אלייך. אני מתגעגעת אלייך עד כדי כאב. אני מתגעגעת אלייך כמעט כמו שאני מתגעגעת לעצמי לפני שהכרתי אותך.. עד לפני דקה עמדת מולי ואני מתגעגעת אלייך.
איבדתי את עצמי לגמרי, שמתי אותך מעלי, רק רציתי לעשות אותך שמח כמו שעשית אותי כשעוד היינו יחד, והינה אתה עומד מולי זורק לי בפנים מילים שמכאיבות לי כמו סטירות, ודוקרות לי את הלב עם סכין.
״אני עוזב, זה לטובתך תאמיני לי, את כבר לא עצמך בחודשים האחרונים, את יותר מדי טובה אלי, את מוותרת על חברות שלך בשבילי, על ההנאות שלך בחיים, התחביבים, האנשים, את מוותרת על עצמך. אז אני עוזב אותך, עוזב אותך כדי שתיהי את שוב״
אל תעזוב. תשאר שלי. אני אעשה אותך מאושר. אתה לא תצטרך לדאוג מעולם! אני אתן לך את כל מה שרק תרצה אבל בבקשה תשאר!
״תשאר!״ אני צועקת בעודו מניח את ידו על ידית הדלת. הוא נעצר, מגניב עוד מבט אחד קטן לאחור ואומר ״אם לא אעזוב את לא תיהי האישה שהתאהבתי בה״
הוא יצא מהדלת והשאיר אותי לבד. לבד. אחרי כל כך הרבה זמן ביחד פתאום מצאתי את עצמי לבד.