לבד בעיר

שוב היא התעוררה לסתם בוקר רגיל בעיר לא כל כך רגילה בתקופה זאת של השנה.
בשבילה זה היה סתם עוד בוקר נורא, אבל הכול מסביב מוקף באווירה רומנטית ודביקה שעוררה בה כל פעם מחדש גועל ובחילה. ואולי זה רק בגלל שהיא כל כך בודדה יושבת לבד כל יום מנסה לחשוב על מיליון דברים רק לא להיזכר שהיא בודדה, כולם כל כך מזוייפים סביבה משקרים ובוגדים מתאהבים ואז נשברים לרסיסים אל מול ענייה. היא לא רצתה לקחת את הסיכון של ליפול אל קיסמי האהבה. היא לא הייתה צרכה גם לדחות מאהבים כי תמיד היא הייתה כל כך חמודה אך לא שווה מבט בעייני אחרים. ואיזו אירוניה לשהות בעיר האהבה בחג האהבה שאתה בודד כל כך? מה הטעם בכך?
הטעם הוא שאתה סופג חלומות, חלומות מעיניים של אחרים שכל כך מאושרים. היא תמיד ישבה לאותו היום לצפות באותה שקיעה ורודה על הגג בשקט לבד. אך הלילה זה היה שונה מישהו בדיוק כמותה עלה לגג הנער היה נראה רגיל בדיוק כמותה אך היא זיהתה את המבט הזה בעניים המבט שלה. נער מתבודד שלא רוצה להיות אסיר בכלא האהבה של אף אחת. הוא חייך אליה וגם היא אליו הם שניהם לא היו הלילה לבד שניהם בלילה ההוא שברו את כל מה שחשבו בנשיקה אחת רכה מלאה לרגש ותמימות ואהבה והבנה. הכול נחתם בשביל שניהם שנכלאו יחד באותו הלילה מול אותם שמיים באותה העיר חולקים את אותו כאב אל אותה החלטה….בלי שום חרטה רק מה שהם תמיד רצו באמת…