לא לי.

"אני לא עושה את זה בפגישה הראשונה!". היא אמרה.
היא שיקרה.
לא לי אלא לעצמה.
"שתרגישי לא בנוח נפסיק, מבטיח".
שיקרתי.
מה אתה היית עושה?
שרבטה עוד מילה משפתיה, ראיתי את כולה, ראיתי מה היא מחפשת.
יש לה צלקת, לא בראש אלא בלב.
מחפשת סיבות כדי להתאהב.
חיפשתי את המכנסיים שלי.

צליל קצר ברקע.
הודעת פלאפון.
"איפה אתה?" היא שאלה.
"אצל חברים."
שיקרתי.
מה אתה היית עושה?
"ניפגש אצלי לקפה?"
היא שיקרה.
לא לי אלא לעצמה.

אני באוטו.
נוהג.
מריח מכוס, מריח זאת מילה קלה.
מסריח. מסריח מכוס.
מחפש תירוץ. לא מוצא.
אולי בתא כפפות? לא אין.
מוצא בקבוק מים מהתקופה שאבא שלי היה רווק.
עוצר בצד.
שוטף פנים. יותר טוב.
מריח, מריח מדגים.

נכנס לדירה.
היי. נשיקה קטנה.
"שירותים?", מקווה שלא תקלוט את הענן שמרחף לי מעל הראש, "דלת ראשונה מימין".
משתין.
שוטף ידיים. סבון. שוטף. כמו חדש.
גמרתי. נגמרתי.

מה שהיה באמצע לא משנה. אותו דבר. אותו פטנט. אותה ריקנות.
מי אני בסך הכול רוצה?
לשכב לידה, להגיד לה, את השלוש מילים הי – פות בעברית. אני אוהב אותך.
זה לא יקרה, לא הלילה לפחות, הלב שלי החשיך מוקדם.
מחר זה יום חדש.

בוקר.
צליל קצר ברקע.
הודעת פלאפון.
"אני לא עושה את זה בפגישה הראשונה!". היא אמרה.
היא שיקרה.