לאהבה אין גיל

"קדימה, לורן, אנחנו ממהרות!" דחקה בי חברתי הטובה- קסנדרה. "אני באה, אני באה…." עניתי לה. כשסוף-סוף הגענו ליעד, קיבל אותנו איש צעיר עם שיער שחור. היו לו עיניים ירוקות-כחולות כהות, והיה בהן משהו מוכר, כאילו אני כבר שנים מכירה את העיניים האלה, אבל זה לא נכון. אני לא מכירה אותו, וגם לא את העיניים שלו, ובכלל, רק עכשיו התברר לי ששמו הוא ג'ייק. הוא התחיל לדבר, אבל לא הקשבתי. תמונה ענקית התלוייה על הקיר תפסה את עיני. הים הכחול הגדול, ומסביבו עצי הדקל, והחול החלק… והגל, הגל הגדול והכחול, והקצף שמסביבו. כאילו שזה אותו הגל שלקח איתו את הורי, אל תוך הים, ואז גם למותם. כן, זאת אני- לורן, בת 17 מלונדון. בעת חופשה בהוואי בא גל גדול ושטף איתו את כל חפצי הנופשים שנשארו על החוף, ואיתם גם את ההורים שלי. נשארתי בהוואי לבד, לא יצאתי מחדר המלון, חוץ מזמן הארוחות. כשהגיע הזמן לשוב הביתה, לא ידעתי לאן ללכת, ואיפה המטוס, או בכלל- איפה שדה התעופה…. ואז….ואז….העיניים המיוחדות האלה בצבע ירוק- כחול כהה, של ילד בגילי- גיל 9, בא לעזרתי. גם ההורים שלו נהרגו בתאונה עם הגל, אבל הוא כבר טס כל-כך הרבה פעמים שידע איך לחזור במטוס. עכשיו נזכרתי מאיפה אני מכירה את ג'ייק, הוא אותו הילד. פתאום אני מרגישה את ידו של ג'ייק על הכתף שלי, ואני שומעת את קולו שואל אותי: "קרה משהו, לורן?" עכשיו רק שמתי לב שעיני עוד בוההות בתמונה, ועל לחיי זולגות דמעות. עניתי לו: "יותר מדי דברים קרו, ג'ייק. אני רוצה לצאת מכאן, איפה החדר שלנו?" וג'ייק ענה לי: "לכל אחת מכן חדר בנפרד." והוא הגיש לנו את המפתחות. חדרים 309 ו310. "המלון הזה מפואר" אמרתי לקסנדרה, אבל אותה עניין משהו אחר: "תגידי, לורן, התמונה הזאת, וג'ייק…..ואז התחלת לבכות….. מה קרה לך שם?" לא רציתי לענות, אז שתקתי. קסנדרה הבינה שזה קשור במות הורי, ולא שאלה יותר שאלות. גם למנהל בית היתומים לא סיפרתי איך אמא ואבא שלי מתו. קסי (זה הקיצור של קסנדרה) נסתה לשנות נושא: "כן, המלון הזה באמת מפואר…." כשהגיעה שעת ארוחת הערב כל אחת מאיתנו הייתה בחדר שלה. ג'ייק היה זה שהביא לנו כל מה שהיינו צריכות, כולל ארוחת ערב. קודם לחדר של קסי (309) ואז לשלי (310). לא רציתי לראות אותו, אבל הייתי ממש רעבה, אז אפשרתי לו להכנס. כשהוא התיישב לידי, על המיטה, הרגשתי משהו, הרגשתי זרם חום עובר לי בבטן, ואז בגב. זה היה נעים. שתיקה שררה בדקה הראשונה. כל מה שעשיתי היה לבהות בעיניים המיוחדות של ג'ייק, שמבטם הושפל אל רצפת החדר. "את יודעת, התכוונתי היום להתפטר מהעבודה, אבל נראה לי שאני אחכה קצת, רק עד שאת והחברה שלך תחזרו הביתה." לא ידעתי מה לומר, אז רק הסתכלתי על ג'ייק במבט שואל. ואז הוא המשיך: "אני כמוך, וגם כמו קסנדרה." ואני המשכתי אותו: "יתום. בגלל הים." והוא הביט בי, והנהן לחיוב. "אז את זוכרת…." גיחכתי, הרי איך אפשר לשכוח? וזה בדיוק מה שאמרתי: "איך אפשר לשכוח?הרי עיניים כמו שלך אין לכל אחד…" ומבטו הופנה אל עיני: "באמת? מה מיוחד בהן?"
-"הצבע, הן כחולות- ירוקות כהות."
אני יכולה לראות במבט שלו את הבלבול. כנראה שהוא לא באמת הקדיש לכך צומת לב. אבל הוא המשיך ואמר: "אחרי שאתפטר, אני אמור לחזור לבית היתומים." הלב שלי קפא ולרגע לא הצלחתי לנשום. ואז, חיוך עלה על שפתי. עכשיו הבנתי מה הרגשתי קודם. אני מאוהבת. התחלתי לרעוד, לא רק מקור, אלא גם מפחד. פתאום פחדתי לדבר. נראה שג'ייק שם לב לכך כי הוא שאל: "קר לך?" ואז הוא התקרב אלי, מבטנו הצטלבו, אבל לא היה לנו אכפת. הוא חיבק אותי, ויכלתי להרגיש בחום גופו. לא הגבתי, פחדתי שכל דבר קטן שאעשה ישבור את אחיזתו של ג'ייק, ולא רציתי שזה יקרה, רציתי להישאר ככה לנצח.נראה לי שעברו בערך 3 דקות עד שקסי התפרצה לחדר שלי, וג'ייק נרתע. הוא אמר במהירות: "בתאבון" ויצא כמעט בריצה מהחדר. ואז קסי דיברה: "עוד לא התחלת לאכול? אני כבר סיימתי…" ידעתי שהיא מעמידה פנים שהיא לא ראתה כלום, והערכתי אותה על זה. "את החברה הכי טובה שלי!" אמרתי לה, והיא חייכה וענתה לי: "אני יודעת" שתינו צחקנו בקול. ואז היא שאלה אותי: "מה את רוצה לעשות מחר?" ועניתי לה שאני לא יודעת. פתאום שמעתי צעקות שהגיעו מהמשך המסדרון. אמרתי לקסי: "חכי רגע, אני כבר באה." ויצאתי בריצה מהחדר. כשהגעתי למקום ממנו בקעו הצעקות עצרתי בבת אחת וכמעט נפלתי. חילופי הצעקות היו בין ג'ייק לבוס שלו. זה הלך בערך ככה:
הבוס: "הנופשים חיכו איזה עשר דקות נוספות לפחות, עכשיו הם כועסים, וגם אני!!!"
ג'ייק: "אני מצטער…."
בוס: "האוכל כבר קר!!!"
ג'ייק: "אני יכול להסביר….."
בוס: "אתה לא!"
ג'ייק: "ממתי אתה יכול לדעת מתי אני יכול להסביר ומתי אני לא??!!"
בוס: "מאז שהסכמת לעבוד כאן!"
ג'ייק: "זה לא אומר כלום!!!"
בוס: "זה לא אומר כלום?! אבל אני כן אומר, ואני אומר שאתה מ-פ-ו-ט-ר!!!"
ג'ייק: "לא אכפת לי, אבל לפחות תן לי חדר שאוכל להישאר בו עד הטיסה הבאה ללונדון…"
בוס: "אין, הכל תפוס,וחוץ מזה שהטיסה הבאה היא רק בעוד שבועיים!!!"
עכשיו אני הצטרפתי לשיחה: "הוא יכול להישאר איתי בחדר."
ג'ייק מסתכל עלי מבולבל. והבוס שלו (לשעבר) אומר לי: "אבל זה חדר ליחיד…"
ואני עניתי: "אז תביא מזרן, ואני אשן עליו."
הבוס (לשעבר) נראה מיואש ורק פולט אנחה ואומר : "בסדר"
קסנדרה, שנמצאת בחדר שלי (ועכשיו גם של ג'ייק) כבר נרדמה, וג'ייק עזר לי להעביר אותה לחדר שלה, בלי שהיא תשים לב…. כשחזרנו לחדר שלנו ג'ייק התיישב על הכיסא ואמר: "תודה, לורן…" התיישבתי לידו על הכיסא (זה היה הכיסא היחיד) ואמרתי לו: "אין בעיה…" אחרי בערך דקה הרמתי את זרועותי בכוונה לחבק את ג'ייק והוא לא התנגד. אחרי דקה נוספת קירב ג'ייק את מצחו שלי. עצמתי את עיני, וכבר הרגשתי במגע החמים של שפתיו נלחצות אל שלי. פתאום הדלת נפתחה,הבוס לשעבר (שעדיין אני לא יודעת איך קוראים לו) של ג'ייק נרתע למראה שלנו מחובקים, וכך גם אנחנו. הבוס לשעבר של ג'ייק, שכרגע התברר ששמו- ברי, שאל את ג'ייק: "אמרת שאתה יכול להסביר?" ג'ייק ענה לו, כאילו היה חברו הטוב: "כן, זה פשוט, אני מאוהב. עוד מגיל 9."