כשנירית רוקדת

יש משהו מופלא באיך שנירית רוקדת.
באיך שהיא זזה, מניעה את גופה וגורמת לי לרצות להצטרף אליה, גם אם אני יודעת שזה לא יהיה יפה כמו שהיא עושה את זה.
התנועות שלה ארוכות להפליא, מדויקות, מדהימות, כמוה.
הקלילות שבה היה נעה לאורך הבמה הקטנה, הרוגע שעוטף אותה,
זה מדהים איך שהיא גורמת לי להתאהב בה.
איך שרגליה זזות, וידיה מתאימות את עצמן לריקוד,
היא מתמסרת בכל גופה ונשמתה לתנועות, היא נותנת את כולה.
המוזיקה נעימה ומלטפת, כאילו נכתבה במיוחד בשבילה והריקוד קסום, אני רואה רק אותה.
האורות מתעמעמים והמוזיקה מתחלפת. אבל נירית נשארת במקומה וממשיכה לרקוד.
היא רוקדת, ורוקדת, ואני לא רוצה להרוס את זה, הכל כל כך עדין ושברירי.
אני לא רוצה שהיא תפסיק כי היא כל כך יפה כשהיא רוקדת.
בבקשה אל תפסיקי, בשבילי?