כשהריח שלך נעלם

עבר קצת יותר מחודש מאז שנפרדנו. חודש סיוטי שבו כל יום שעבר הרגיש כמו גיהינום. הרגשתי כמו זומבי מהלך, והסיבה היחידה שלי לצאת מהבית הייתה שהייתי חייבת להופיע לעבודה. רק להופיע לעבודה – כבר לא הייתי עובדת באמת, כבר לא הרגשתי כמו בן אדם אמיתי. בסופי השבוע הייתי מסתגרת בבית, ואם הייתי קצת רעבה הייתי קופצת למכולת שמתחת לבניין שלי בפיג׳מה הורודה המצ׳וקמקת שלי שנשארתי בה לאורך כל היום. הייתי לעיתים מעבירה יד בשערי ומרגישה את השמנוניות שהעידה שקצת שכחתי להתקלח בימים האחרונה, והשקעים השחורים מתחת לעיני הסגירו לילות ארוכים של חוסר שינה. אבל אף אחד לא היה מעיר לאיש על הצורה שבה הוא נראה בשתיים-עשרה בלילה כשבחוץ בקושי כלב עובר. העברתי את שני חטיפי השוקולד ומיץ התפוזים בקופה ויצאתי מהמכולת חזרה לדירה שלי.
הדבר היחיד שהיה מחזיק אותי בכל יום היה הריח שלך. ביום הראשון לפרידה שלנו חזרתי הביתה ונפלתי למיטה, בוכה, ואחרי שהבכי דעך מעט והכרית שלי הייתה ספוגה בדמעותיי, הנחתי את ראשי על הכרית השנייה, המקום שלך במיטה. רק יום לפני כן חזרנו הביתה אחרי יום ארוך, מותשים אך מרוצים, וישנת איתי. הרחתי את הריח שלך מכה באפי כה חזק שהרגשתי שאתה ממש כאן לידי, עוד רגע תכרוך את ידיך סביב גופי ותחבק אותי. אבל לא היית פה, ומאז הריח שלך על הכרית היה הזכר היחיד שהשארת לי.
הייתי חוזרת בכל ערב מהעבודה ומחכה רק ליפול לתוך המיטה, לחבק את הכרית שפעם היית ישן עליה ולהסניף אותך עמוק לתוכי, לשחזר את כל לילותינו יחד – כשהיינו ישנים זה לצד זה, מתעוררים זה לצד זה, עושים אהבה. אבל עם הזמן הריח שלך היה דועך ונעלם, ואני הייתי נכנסת להתקף של היסטריה עד שהייתי מצליחה למצוא אותך שוב בין בסדינים ולנשום אותך עמוק, כאילו אתה שוכב פה ממש לידי. לפעמים לא הייתי בטוחה אם הריח שלך עוד באמת כאן או שמא הוא רק קיים בזכרוני.
חזרתי לדירה עם השקית מהמכולת ובדרך לחדר השינה שלי עברתי מול המראה. ראיתי את צל האדם שנשאר ממני, הצל שנוצר כשבמשך חודש אנשים לא העיזו להעיר מילה. הם ידעו שאהבתי אותך ופחדו להכאיב, הם לא ידעו איך להתמודד איתי… אבל זה בסדר, כי הרי גם אני לא ידעתי להתמודד עם עצמי. נכנסתי לחדרי החנוק והרגשתי את הריח המעופש שהיה מעורבב בריח גופי ובריח אבק. כבר לא היה זכר לריח שלך, רק ריח של זיעה ושל סדינים שלא כובסו חודש שלם. במבט של רגע על החיים האומללים שלי זרקתי את שקית הקניות על הרצפה והתנפלתי על הסדינים, מושכת אותם מהמיטה. זרקתי הכל לכביסה, פתחתי חלון, התקלחתי כמו שלא התקלחתי כבר הרבה מאוד זמן. לבסוף נכנסתי למיטה עם פיג׳מה נקייה וסדינים חדשים, בריח של מרכך כביסה. כבר לא נשאר שום זכר לריח שלך, אבל מבחינתי זאת הייתה רק ההתחלה.