כשאתה לא אומר -למה אתה מתכוון

(בהשראת השיר סיגליות בתרגום של יהונתן גפן ובהשראת השיר כשאת אומרת לא, מילים: דן אלמגור)
כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת, כתב פעם דן אלמגור. היום בעידן מי טו, זה נשמע כמו הטרדה מינית אבל התרבות האנושית מלאה רמזים, הסתרות, קריצות ומבטים רב משמעותיים. ומה אם הוא לא קלט את הרמז? ומה אם הוא הפסיד את הזדמנות חייו? או אולי חסך לעצמו סטירה מצלצלת? איך יודעים?
ואני מדמיין את הגבר שנראה מצוברח קבוע אבל בסתר שולח לאשתו זר מלא אהבה.
"מה הוא חושב לעצמו?" אני שואל את עצמי, "האם ככה מטפחים אהבה? האם ככה בונים קן חם? "
בא לי לכתוב לו מכתב ולשים לו מתחת הדלת. אולי באמת זה מה שאעשה. וככה אכתוב לו:
"אתה לא גיבור גדול, אתה פחדן שמסתתר מתחת מבט קשוח. אתה מפחד לאהוב, להרגיש, וכן, אולי גם לכאוב". "אהבה דורשת אומץ, פתיחות, שמחה ושיתוף. אתה מבריח את אשתך ממך, אתה דוחף אותה החוצה. אתה חושב שרק אישה רוצה רומנטיקה, מילים יפות , חיוך ורוך? דע לך שאשתך כבר בוגדת בך. אמנם היא בוגדת בך איתך אבל היא לא יודעת שזה איתך ואם תמשיך ככה באמת יבוא מישהו אחר, פחות מאצו אבל יותר גבר והיא לא תהייה לך יותר".
אדם בונה לעצמו חומות הגנה מפני פגיעה, מפני כישלון, מפני מצבים לא נעימים ומפני כאב.
הפחד מכאב כל כך גדול ומשתק, וגורם לכך שאנשים מבלים חיים שלמים בהעמדת פנים ולא אומרים את מה שהם באמת מרגישים.
ואת , שחיה שלוש שנים עם גבר שהוא מצוברח קבוע, דברי איתו, ברכות, בעדינות אבל אל תשתקי ואל תוותרי על האושר שלך. אולי זו הייתה האווירה בבית הוריו, אולי הוא חושב שאין צורך להביע אהבה. כמה פעמים שמעתי גברים אומרים: "ברור שאי אוהב אותה, אחרת לא הייתי חי איתה." זה אולי נכון בבית המשפט המחוזי אבל לא נכון בחדרי משפט הלב. אהבה יכולה להיות בגובה דשא או ללבלב בעץ רענן שראשו בשמים.
האם זו מחלה שפוגעת רק בגברים? ממש לא! "אם אומר לו שאני אוהבת אותו, סיפרה לי פעם ידידה, הוא ירגיש שאני תלויה בו וינצל זאת. אני צריכה להחזיק אותו כל הזמן במתח, שיתאמץ, שירדוף". "את קמצנית וגם מסתכנת", אמרתי לה "כי גם הוא מסתיר את הרגשות שלו וייתכן ויתאמץ וירדוף אבל אחרי מישהי אחרת, שתראה לו אהבה"
ואם אומר לו פעם אחת דברי אהבה זה מספיק? שאלה אותה אישה.
"בוודאי שלא", אמרתי. "האהבה היא פרח עדין שדורש השקייה, אור שמש ואוויר נעים ורענן. לא לשכוח לרענן בכל הזדמנות, לחדש, להפתיע, לשים תבלין ריחני בהשקייה הבאה ונרות ריחניים בהשקייה שאחריה".
חבר טוב סיפר לי על ההחמצות הגדולות שהיו לו כי לא קלט את הרמזים ששלחה אליו בחורה שאהב. היה מדבר איתה שעות על סרטים, מוסיקה, חוויות ועל כל דבר שבעולם. אבל השעון התקדם והוא נשאר במקום ולא העיז להגיד משהו אישי, או לנסות להתקרב ולהביע את מה שהרגיש. ופתאום היא אמרה, מאוחר, אני צריכה ללכת והוא נשאר לבד והרגיש מרוקן וכפוף. כך היה קורה כל פעם כשניפגשו.
"הפעם אזמין אותה לבילוי", היה אומר לעצמו. אבל שוב, ברגע האמת הסתכל בפניה ולא ראה את הסימן שחיפש ושוב פיספס. "תנסה, מה אתה מפחד"? שאלתי אותו פעם.
"כל עוד לא אמרתי כלום, אני חי עם התקווה שפעם זה יקרה", אמר. "אבל אם אזמין אותה ואקבל סירוב, כל החלום שלי יתנפץ ויעלם".
"תפסיק לחלום ותתעורר ", אמרתי לו. "פרח יפה לא פורח לעד. וגם אתה, עוד מעט תפסיק להיות פרפר יפה עם חיוך כובש. הכנפיים שלך יישמטו לצדדים ויהיה לך עוד תירוץ לדחות את גילוי הלב למחר".
"אז למה היא לא אומרת מילה"? שאל. "למה צריך בכל פגישה את החידון הזה והבלשות הזו". על זה ענה כבר דן אלמגור בשיר: "אם תמיד יאמרו הכל בלא או כן, אז מה בכלל היה נשאר פה מעניין".
#כל_הזכויות_שמורות_למתי_גוטמן