כנראה שאני מאוהבת

לא מאמינה שאני אומרת אבל כנראה שאני מאוהבת,
אולי עדיין לא מאוהבת אבל בוודאות מחבבת.
מחבבת אותך ואני בכלל לא מכירה אותך, והכי משוגע
שאני מרגישה משהו שלפני בכלל לא הכרתי.
כל פעם שאני רואה אותך עומד בצד השני של המסדרון,
אני קופאת רק מהמחשבה שאולי גם אתה רואה אותי.
יש ימים בהם אני חושבת איך בכלל אני יכולה לחשוב,
לחשוב על מישהו כמוך – ההפך הגמור ממני.
אנשים אומרים שהפכים נמשכים אחד לשני כי כאילו
הם משלימים את הצד החסר בשני אבל אני מרגישה אחרת.
הרגשה של חוסר איזון בין טוב לרע בין מה מותר לאסור,
האם בכלל המחשבה של איחוד ביני לבינך היא לא שגויה.
הייתי רוצה לדבר חופשי איתך ולהכיר את העולם בו אתה חי,
אבל אני ואתה עוד לא החלפנו מילה אפילו פעם אז אני חסומה.
חסומה במבוי סתום ללא מוצא כי כל פעם שאני רואה אותך,
מריחה אותך או שומעת את השם שלך הכל מתמוטט אצלי בפנים.
הקול שלך, וואו הקול שלך, כשאני שומעת אותו אני מרגישה שלווה
וביטחון והמון בגרות למרות שהוא חזק ולא תמיד עדין.
חלק מהזמן אני מדמיינת איך השרירים שלך והכתפיים הרחבות שלך,
מחבקים אותי ושומרים עליי קרוב ללב שלך אבל אז אני רואה
אותך מחבק אחרות ממש מולי.
אני לא מהקנאיות אבל איכשהו קשה לי לראות אותך מחבק אחרות,
ואחרות מגיבות לך על תמונות כאילו שאתה רכוש שלהן.
אומרים שמי שמקנא אז כנראה שהוא גם אוהב אבל אני לא,
אז למה אני בכל זאת מקנאה?
אולי אבל רק אולי, אני כן קצת מאוהבת בך וחבל שגם זה,
יהפוך להיות אהבה בלתי אפשרית כי ככה זה איתי.
מי יודע אולי אתה תהיה נקודת המפנה בסיפור שלי ואם לא
אז יבוא מישהו אחר בזמן ומקום שונה מהיום.