כן או לא

כן או לא?
~לפני יומיים~
נכנסת לכיתה ועיניך נצצו כאשר ראו אותי,
הסתכלת עלי בחיוך רחב ואמרת: יש משהו שרציתי להגיד לך, הרבה זמן,
אני אוהב אותך.
ברחתי לשירותים בהרגשת מבוכה איני יודעת למה,
דמעות זלגו מעיני, בשבוע הזה בקושי התייחסתי אליך ועכשיו……
הצלצול קטע את מחשבותיי.
~כעבור שבע שעות~
נכנסתי הביתה זרקתי את התיק וצרחתי הייתי כל כך נבוכה.
שמעתי דפיקות בדלת, פתחתי וזה היית אתה "א… אנ… אני לא רציתי להלחיץ אותך
אני מצטער" ניסית להרגיע אותי, לא עניתי לך, הלכת ואני נשארתי להסתכל על הדלת.
נשכבתי על המיטה ונרדמתי.
~למחרת~
לא הלכתי לבית הספר, התביישתי בפנייך, כשנגמרו הלימודים שמעתי עוד פעם דפיקות בדלת ושוב זה היית אתה. "את בסדר?, למה לא באת?" שאלת. הפעם עניתי לך, בגמגום "אנ… אני התביישתי בפניך." הסתכלת עלי בעיינים נבוכות כמוני. שנינו היינו נבוכים. כשהלכת בכיתי שוב.
~למחרת~
עוד יום שישי אין בית ספר.
הטלפון שלי צלצל שלחת לי אס-אמ-אס "החלטתי רוצה להיות חברה שלי?"
לא עניתי, לאחר שעה שאלת שוב "כן או לא?" "כן" עניתי.