כי כל מה שלא הורג אותך מחשל אותך… ( וואנשוט על ליאם)

יום שישי יום הולדת 18 שלי, אני וחברה שלי יוצאים למועדון, ״נוי את מוכנה?״ שאלה אותי שיר לפני היציאה ״כן שיר אני יורדת״.
הגענו למועדון כולם היו שתוים, וכול אחד רוקד בסגנון שלו לצלילי הטארנסים הכבדים.
אני ושיר התחלנו לשתות , שיר בינתיים השתכרה ואני שתיתי קצת.
לפתע הרגשתי ידיים עוטפות את מותני הסתובבתי בבהלה, הוא רק חייך וריח האולכוהול היה בלתי נסבל.
ניסיתי להשתחרר אבל הוא היה הרבה יותר חזק ממני, הוא התחיל לקחת אותי לפינה החשוכה ביותר שכנראה יש במועדון , באתי לצעוק אבל הוא חסם את פי עם ידו.
לפתע האיש התמוטט , הנער שהיה לידי הגיח משום מקום ועילף את האיש באגרוף אחד.
הוא לקח אותי לצד ולפתע בכיתי , בכיתי מעצם העובדה של מה שיכל לקרות לי עם הנער לא היה בא, הנער רק ישב וחיבק אותי בעוד שאני מרטיבה את כל חולצתו.
״איך קוראים לך?״ שאלתי לאחר שסיימתי לבכות ולהרטיב את כל חולצתו.
״קוראים לי ליאם , ולך?״ חייך חיוך שפשוט נמסתי ממנו.
״לי קוראים נוי״ ״נוי..איך..זה קרה?״ שתקתי, הסתכלתי בעיניו ופשוט טבעתי הוא היה באמת מסוקרן לדעת .
״אני באמת לא יודעת , אבל אני יודעת שאתה הצלת אותי מזה אז …תודה״ אמרתי עם חיוך צדדי קטן בסוף.
בהמשך הערב עוד המשכנו לדבר ויצא מצב שכבר למחר יש לנו דייט.

עברו כמה שנים ואני וליאם כבר שנה ביחד, היום אנחנו חוגגים את יום השנה שלנו.
החלטתי שאני יעשה לו הפתעה אחרי כל ההפתעות שהוא עשה לי, סידרתי את הבית ,הזמנתי מקום במסעדה האהובה עלינו, השכרתי סרט , קניתי לו מתנה, והלכתי לקנות בגדים.
אחרי שהכול היה מאורגן התקשרתי אליו הוא לא ענה לי, ניסיתי שוב ושוב הוא לא ענה לי , ככה כמה פעמים עד שהחלטתי שאני הולכת עליו לבית ( כן.. לא עברנו לגור ביחד אבל אנחנו שתי בתים הפרש אחד מהשני).
הלכתי עליו דפקתי בדלת ואף אחד לא פתח, חיפשתי בין העציצים את המפתח הרזרבי שלו ופתחתי את הדלת.
לא היה אף אחד וכל האורות היו כבויים, עליתי במדגרות שלחדר שלו ובדרך ראיתי מכנס שלו, הרמתי אותו לפתע ראיתי את החולצה שלו הרמתי גם אותה , ואותו מקרה גם עם הגרביים והתחתונים.
שפתחתי את החדר שלו כל הבגדים נשמטו מידי לא האמנתי למה שאני רואה , לא האמנתי שהוא יכול לעשות לי את זה.
הוא בגד בי , הסתכל אלי ולא אמר כלום שום מילה, ציפיתי שיגיד משהו אבל הוא לא אמר כלום.
יצאתי מביתו בריצה והדמעות זלגו כמו מפל , אחרי שסיימתי לבכות השעה היתה 6 בערב.

( מוזמנים לשים את השיר -rihanna take a bow , קיצור ברציתי להוסיף)

הוא עמד שם באתי לסגור את הדלת אבל רגלו עצרה את הדלת, ״מה אתה רוצה?״ צעקתי אליו הוא שוב עמד בלי להגיד כלום.
״שתקת מספיק אתה לא חושב?״ אמרתי , והוא היסס והתחיל לומר ״ תקשיבי אני באמת מצטער אבל..״ את כל העצבים שהיו לי הוצאתי אליו ״אין שום אבל אתה בא לפה עושה הצגה ,ואני לא מאמינה לשום דבר ממה שתגיד, אני שונאת אותך ותבין שאני אהבתי אותך אתה גמרת את זה״ צעקתי שוב ,טרקתי את הדלת הרגשתי פגיעה מאוד חזקה אבל החלטתי שלאט עם הזמן אני יתגבר על זה.
כי כל מה שלא הורג אותך מחשל אותך….