כדור לב-נוצה

מכירים את ההרגשה, שהלב שלכם לפעמים הוא כמו כרית פוך נעימה? כן.. זה קורה בדרך ככל אחרי שמקבלים מכתב אהבה, או אחרי התמזמזות ראשונה ונפלאה, שלא נהרסה, עם אהוב ליבך התמידי.. אבל נכון שלפעמים אחרי מעשה טוב או אפילו כמה- מרגישים כאילו הלב שלך מזהב? נכון? או, או, או שהלב שלך כמו אבן. זה בדרך כלל כשאתה במצב רוח רע ואין לך כוח לאף אחד- וגם אם זה אומר לעקוץ את כל מי שמדבר אליך, או לדחוף את אחותך הקטנה ולא להרגיש נקיפות מצפון על זה..
טוב.. כן.. כולנו הרגשנו את הלבבות האלה בעבר, ואפילו כמה אחרים.
אבל הלב שלי היה מת להיות כרית פוך נעימה!! כי בינתיים, הוא בין לב של אבן.. לבין לב של כדור נוצה.

אתם מבינים, בתור נערה בת חמש עשרה שמאוהבת מעל כל הראש בנער בן ארבע עשרה- שלא פחות ולא יותר, איתי בבית ספר, ובאותו חוג! גדול לא!?
טוב.. זה בהחלט היה כזה אם הוא היה מפסיק להיות כזה עציץ כל הזמן!!
אתם מבינים, מדובר פה במקרה קשה שהרופאים מכנים כ:"אני-ביישן-אבל-לא-מודה-בזה-כי-אני-סתם-לוזר-סוציוס" הבחור בסך הכל סבבה! ואם ראית אותו צוחק או במצב-רוח טוב, או אפילו זורם לגמרי עם החברים ועושה שטויות ונהנה- זה נדיר בערך כמו לראות כוכב נופל!! צריך להתחיל לבקש על זה משאלות! באמת!
הו, כן.. למזלי הרב עד מאוד!! אני ראיתי אותו יותר מפעם אחת ככה, ובאחת הפעמים, באמת ביקשתי משאלה. ביקשתי שלא נצטרך לבקש על זה משאלות.. שזה יהיה זמין יותר ופחות נדיר כמו יהלומים.
עכשיו אתם בטח מבולבלים..
ותאמינו לי.. בגלל הבחורצ'יק הזה- אני התבלבלתי יותר מידי!
הוא פשוט עציץ!! אין כינוי יותר טוב מזה עבורו! ☺
הוא שותק כל הזמן, לא מכייף, לא נהנה, לא זורם, ומביט על כל דבר שינסה לגרום לו להיכנס לאחד מהדברים האלה, בהרמת גבה ומבט של "מה לכל הרוחות".
אני צריכה לתת לו כמה אגרופים לפעמים.. לעורר אותו קצת..
אבל בכל מקרה, כשאני איתו משחקת בחוג כדור נוצה שלנו (וזה סיפור ארוך- איך הגעתי לחוג ואיך הוא הגיע לחוג, ולכן אחסוך מכם) זה בגלל שהמדריך בוחר בנו; וכשיש אפשרויות לבחירה עצמית, אני לא בוחרת בו לזוגות איתי, מפאת החשש שבגלל המבט הזה שהוא מביט כל הזמן, (וזה נותן תחושה ש..) הוא אולי לא רוצה לשחק איתי, ואם אני אבחר בו- זה יבאס אותו.
ולא- אל תגידו לי "ני ני ני, אולי הוא מת שתבחרי בו! ני ני בלה בלה בלה!", אתם צריכים לראות את מבט העציץ שלו כדי להאמין.
אז בכל מקרה- בפעמים שהוא הופך לכוכב נופל, הוא גורם לי לפעמים לשמוח בכך יותר מידי ואולי לפלוט איזו שטות או לעשות מעשה דבילי לידו (שבגללו אני לא ישנה לילה שלם ובוכה על "איזה מפגרת אני!!") או סתם לא זורם (בגלל העציציות שבו) וזה גורם לי להרגיש שאני מציקה לו.. אז הלב שלי הופך לכדור.. כדור שנופל כשיש כוח כבידה בסביבה..אתם יודעים.. כדור עגול, משעמם.. מתייסר, כבד ועושה טובה כשהוא פועם.
אבל לפעמים כשהוא מביא לי בהנחתה, ויוצא עם יציאה שתגרום לי – לא – להרגיש מציקה כשאני מציקה לו- למשל, בפעמים שהוא הופך ליהלום הנדיר ואני לא עשה משהו טיפשי, הוא בערך עושה לי את כל השבוע!!! וו-הוו!
הוו.. הלוואי שהמשאלה שלי אכן תתגשם! הלוואי שמה – שמניע – אותו להיות ירוק, משעמם, ובתוך כלי חרסינה חנוני ומכוער שבא לפעמים לנפץ לרסיסים; יעלם, יתנדף, לא ישפיע עליו יותר וכד'..
תבינו, יש לו המון חברים שמתים עליו! ובצדק!
וברגעים שהצדק למוות עליו מתקיים- הלב שלי הופך לנוצה…
רכה, אוורירית, עם תחושה אלהית שבה אני יכולה לעשות הכל! לצחוק, להשתובב, להתאהב ולישון בשקט בלילות. אבל עד שהוא יהפוך לכרית פוך נעימה, צריך הרבה מאוד נוצות, ואם היא תתמלא בכדורים, היא לא תהיה פוך ולא נעימה.. ולמעשה לא צריך כלל וכלל כדורים!!.. אז היי!, אם אתה שם- קורא את זה.. ויודע שזה אתה באמת. אתה בטח תבין את מה שאני מדברת עליו (וסליחה אם יותר מידי "עציץ" פגע בכך. או לא רק העציץ..) , ואיך שהוא.. אם לא תישאר כזה החנווץ שאהבתי..
התעזור לי? למלא את הציפית בנוצות עד שתהפוך לכרית?