יש אומרים שאת עולם

יש אומרים שאת עולם.
בליבך מסתתרים נהרות, הרים, עמקים ואהבות.
אמרו לי שאת עולם,
ואני כבר לא יכול לחכות לבקר בו.

להריח את ריח הפרחים בבוקר, כשהשמש החמימה מלטפת אותם לראשונה
לנשום את האוויר שבעולמך, צלול, אך מלא אבק דרכים
ולהרגיש איך טיפות הגשם נוקשות על ראשי
מנקות אותי
מעפר, מלכלוך
ומעצמי.

אומרים שלשמיים שלך יש צבע אחר, כי הם השתקפות של הים.
והים שלך אדום כדם.
תני לי לצלול בים שלך, יקירה,
למצוא בקרקעית אוצר.
הים שלך, ריק מדגים, אך מלא באוצרות.

הם אמרו לי שהרי עולמך הם האדירים ביותר.
ואני תוהה, איך בך, כל כך קטנה ועדינה,
מסתתרים תהומות, צוקים, פסגות ועמקים
מסתתרים כל פלאי תבל,ושמש, שאפילו בלילה לא שוקעת.

הם אמרו לי תראה, העולם שלה קשה.
הוא מלא בצער ואמת.
בשמחה אושר וכאב.
וכשאתה הולך ברחוב, לפעמים האדמה רועדת,
לפעמים היא שותקת,
ולפעמים היא נפערת ואתה נופל פנימה.

יקירתי, בעולם שלך, יש גהינום וגן עדן?יש טוב ורע?
יש שנאה ואהבה?

גם אני עולם.
אבל בעולם שלי השמים בצבע כחול,
והים שלי מלא בדגים.
אמרו לי שאת עולם, ורציתי לבקר בו.
אבל יש לי עולם משלי לדאוג לו.

אני תוהה, איך לכל אחד יש עולם, וכולנו חיים באותו עולם.