She was just a little girl

היא הייתה ילדה קטנה, לב זהב וחיוך מרוח על פניה הסמוקות. אותן ילדות קטנות המצחקקות בקול ומקרינות אור וביטחון לעולם. בת 10 אומנם, אך ליבה משך אליו כל אדם שעבר לידה.
בבית ההורים שלה אהבו זה את זו והיא דמיינה שיום אחד גם לה תהיה אהבה שכזו.
אביה היה שומר עליה מכל משמר, דואג שבנים לא יתקרבו אל גופה המרשים שהתפתח במשך ארבע השנים הבאות.
והיא? היא עדיין חיכתה לאותה אהבה שנדמתה בעיניה כרחוקה. היא ידעה שלא תוכל לחוות אהבה שכזו כאשר אביה מרחיק מימנה כל גבר שמצא חן בעיניה.
עברה עוד שנה. הילדה הקטנה כבר גדולה. צמה לצד, עיניים כחולות, חיוך גדול ומאושר.
היא בת 15. כל חברותיה חוו אהבה והיא? היא עוד מחכה.
הוא יושב לצידה. אותו ילד נאה, עיניים ירוקות, שיער שחור.
הם מתכתבים כל היום, מדברים עד בלי די.. הילדה? מאושרת כל כך. מרגישה שהאהבה קרבה. אותה אהבה חלומית שחיכתה לה כל השנים.
״אני מרשה לך חבר, אך שמרי על עצמך, ביתי… אל תיתני לו לפגוע בך״ אביה מחבק אותה חזק והיא קורנת מאושר.
הם ביחד 7 חודשים. נושק הוא לשפתיה, מחבק עד בלי די, נותן לה להיקשר, לחשוף את ליבה בפניו.
הילדה מתרגשת ומאוהבת. זו אותה אהבה שתמיד הייתה מדמיינת.
ליבה הוא כמו הים. לפעמים שקט כאשר היא לא לצידו, אך כאשר עיניהם נפגשות הופך הוא לסוער.
״אני אוהב אותך״ היה שולח לה כל יום. היא הייתה מתרגשת ומחייכת מכל הודעה שלו.
עד שלפתע הפסיק הוא לשלוח הודעות, לחבק חזק, וגם פסקו הנשיקות.
היא בוכה בכרית, שפתיה אדומות, עורה חיוור והעיניים דומעות.
״אני לא יכול עם הקשר הזה יותר״ הוא אומר באכזריות וקם ממיטתה, פוסע לצאת מחדרה.
היא איננה יודעת שיש מישהי מהצד. היא איננה יודעת מה הוא לב שבור. היא איננה חוותה אהבה… עד עכשיו.