יחסים אסורים…

״אסור לנו…״ היא לחשה לו בשקט מסתכלת סביבה לראות שאף אחד לא רואה אותם.
״ אני יודע.״ הוא לחש חזרה.
לו לא היה אכפת מהאנשים שיראו אותם וידברו עליהם אבל לה כן.
״ אתה יודע שאני אוהבת אותך, אבל אסור לנו להיפגש.״ היא לחשה עוד מילה אחת וסכר המים שלה היה נפרץ.
״ אני גם אוהב אותך, ואנחנו צריכים להראות להם שאנחנו כן צריכים להיות ביחד.״ הוא אמר מחזיק בפניה הקטנות.
״ אני לא יכולה, אם אבא שלי יגלה זאת הוא ישלח אותי הרחק מן הבית ובכלל הרחק מן המדינה.״ היא אמרה ודמעה בוגדנית התגלגה על פניה.
היא אהבה אותו יותר מכל דבר אחר, אבל אביה אסר עליה להיפגש עמו, הרי היא ממעמד המלוכה והוא מפשוטי העם. אבל היא אהבה אותו, היא לא יכלה לוותר על מישהו כמוהו. הוא היה אדיב, מצחיק, חכם, מכבד, יפה תואר ובעיקר אוהב.
עוד כמה שבועות יחול יום הולדתה השמונה עשר והיא תוכל להשתחרר מכוחו של אביה שכובל אותה.
״ את תראי, אנחנו נברח שנינו יחד מחוץ למדינה ונתחתן.״ הוא אמר לה מה שגרם לה לחייך חיוך רחב.
״ אני צריכה ללכת, בטח אבי יגלה עוד מעט שברחתי וישלח את משרתיו לחפש אותי.״ היא לחשה.
הוא נישק אותה נשיקה קטנה, אבל שמשאירה טעם של עוד. נשיקה אוהבת ומנחמת.
היא לא הייתה מוכנה לעזוב אותו עכשיו, היא הייתה מוכנה לגור ביער בשבילו, אבל אביה שלט בה כמו על בובה על חוטים.
הוא תמיד רצה שתהיה הכי טובה. הוא רצה שתבחר בחור הנמצא במעמד המלוכה ולא בחור מפשוטי העם.
אבל היא אהבה אותו ולא וויתרה, היא תמשיך להתעקש עם אביה על כך.
״ אני אחזור, אתה תראה…״ היא לחשה לו לפני שהלכה משם.
״ אני מקווה…״ הוא מלמל לעצמו שכבר הייתה רחוקה.