יותר מדי

אנחנו שותקים, זה טוב. לפעמים השתיקות מבטאות את מה שאני מרגיש הרבה יותר טוב ממילים.
אני מסתכל עליה, היא מסתכלת על הים. העיניים שלה חומות כמו הדבש הכי מתוק בחנות, הדבש שתמיד אהבתי בתור ילד, כבר אז ידעתי מה אני רוצה.
נראה שלא נוח לה, היא מעבירה אלי מבט ומחייכת, אני מחייך בחזרה.
\"למה אתה מחייך?\" היא שואלת,
\"את חייכת ראשונה\" אני עונה באדישות, שלא תדע שבפנים החיוך גדול יותר.
היא מפנה את מבטה בחזרה אל הים. חבורה של בני עשרים ומשהו יוצאים מהמים ומתיישבים על המגבות שלהם. כלב רץ במים אחרי הבעלים שלו שמעודד אותו להיכנס עמוק יותר, מסוכן יותר, אבל הכלב מפחד מהגלים. אם הייתי מביא את שולי לים, הוא היה טובע מזמן.
\"אני כבר צמאה\", לאה אומרת, \"אני הולכת לקנות משהו לשתות\".
רוח עוברת ומעיפה את השיער שלה, שאמנם לא מדי ארוך, אבל יוצר אווירה מעט מיוחדת.
\"מה את רוצה לשתות?\"
\"משהו קל, קולה. מה לך להביא?\" היא מוציאה שטר של עשרים מהתיק שלה,
\"גם\".
אחרי שלאה הולכת, זוג מבוגר מתיישב ליד המקום שלנו. הם מסיימים להתמקם, הוא מנשק אותה והם יוצאים יחד לטיול על החוף כשידיהם אחת בתוך השנייה. אני מסתכל עליהם, על הדרך שלהם, להתמקם יחד, להתנשק, לטייל, להחזיק ידיים; ואז אני מבין, כך אני רוצה שחיי יראו עם לאה בעוד כל כך הרבה שנים כשנלך לים.
לאה חוזרת לבסוף, היא מתיישבת ומושיטה לי את הפחית שלי שהתחממה מחום היד שלה.
היא מתחילה לברבר, כרגיל, על שטויות:
\"המוכר היה מה-זה חצוף, הוא צעק על כולם. באמת, אם אתה לא רוצה לעבוד עם אנשים, אל תעבוד בקיוסק על חוף הים-\"
אני מחליט לא לפחד כמו הכלב, מהסכנה והגובה שבגלים. אם אני רוצה עתיד כמו של המבוגרים, כמה כבר צריך לחכות:

\"אני אוהב אותך\" קוטע אותה באמצע הנאום ותוקע בה מבט חד כדי שתדע שאני רציני, היא נעצרת.
\"באמת?\"
\"כן\".
\"ואתה חושב שלא שמתי לב?\" לאה מחייכת ולוקחת שלוק מהקולה שלה, אני מובך.
\"שמת לב?\"
\"בטח, חיכיתי שכבר תספר לי\".
אני צוחק, זז באי נוחות, מסתכל קדימה אל הים. אחרי כמה שניות של שתיקה, היא מסכמת:
\"זה בסדר שתאהב אותי, רק לא יותר מדי\".