יומן מהתיכון

השעון המעורר צלצל ובידיעה שהיום יום שבת, ניתקתי אותו באושר. משכתי את שמיכת הפוך עד לסנטר, והסתכלתי בחיוך על גבך שהיה מופנה כלפיי. רפרפתי עם שפתיי על העורף שלך בנשיקה עדינה. השפתיים שלי נצמדו מאליהן לתנוך אוזנך השמאלית ולחשתי בשקט "בוקר טוב מאמי", משכת אותי והזיפים הקטנים שלך דגדגו אותי. תוך כדי התעוררות מתרפקת, ליטפת לי את הגב התחתון ממלמל תוך כדי פיהוק "איזה כיף ששבת!"
למרות שהתעוררתי לפני חמש דקות, ממש רציתי לספר לך על החלום שחלמתי והתחרטתי ברגע האחרון. די טראומת ילדות… הילדות כבר עברה, שחררי…
אמרתי לך "מאמי תעזור לי לענוד את העגילים, האלה שמעוטרים באבן האדמדמה הקטנה". תמיד רציתי שמישהו יקשיב לי, שיהיה פה איתי, גם בלי יין אדום, בלי וולט ושפתון. שיחבק אותי אפילו בעיניים טרוטות עוד לפני הקפה של הבוקר. ואתה אהובי, אתה מוציא אותי מהמיטה ברוך אין סופי ושום דבר לא היה לי מוזר, כי זה היה אנחנו, הכי אנחנו בעולם. זה היה מרגש ומרגיע, כי ממש טוב לי איתך. הלב שלי מתפוצץ כי סוף סוף הצלחתי למצוא אדם כזה, בן זוג מדהים כל כך.
אתה הוצאת אותי מהמיטה, הושבת אותי בכיסא והרשת לי ללכלך אותך באודם כתמתם. בארוחת הבוקר תוך כדי לעיסת הפנקייק, סיפרתי לך בעיניים בורקות שמצאתי אתמול את היומן שלי מהתיכון. "זה ממש שווה קריאה!" אמרת וקרצת אליי, איך אני אוהבת שאנחנו מדברים בלי מילים… ואני מרגישה שאנחנו שותלים, בתוך המרחב השיתופי במוח של שנינו, גינה בריאה וצומחת של מחשבות ורעיונות מתקתקים…
צחקתי וגלגלתי את עצמי ביחד עם הצלחות הדביקות מלאות סירופ מייפל אל הכיור. "אוח, אתה כל כך תמים אדון סמיילי, בשביל היומן הישן שלי מהתיכון, אני צריכה לפחות שתי כוסות יין ועוד חבילת ציפרלקס שלמה…" "בסדר גברת מרמרת, אני מוכן לעזור לך עם זה, ויש פותחן במגירה. אבל רק בערב לא עכשיו…"