יום אחד, אני מבטיחה

אני מתעוררת לעוד יום של מאבק, ומנסה להביט אל העתיד הלא קיים, בלעדייך..
מסתכל על העבר ללא רצון והדמעות זולגות על לחיי בקרירות,
הרגשתי לבד,
הרגשתי לא חשובה,
הרגשתי שהכל נגמר,
הרגשתי שאתה לא כאן בשבילי,
הרגשתי שהוא עזב אותי,
הרגשתי..שלא הייתה לי ברירה.. שזה מה שהם רוצים שאעשה. וכך עשיתי.
ברחתי.
ואתה. נתת לי לברוח.
חוזרת אל ההווה הקרוב, איבדתי את המפתח אל ליבי עצמי.. אף גבר אינו מצליח להיכנס וכאשר מצליח כמעט להגיע שוב, אני בורחת..
אף נשיקה לא גורמת לרטט על שפתיי כמו שלך.
לאף גוף לא חשקתי כמו לשלך.
אף יד שאחזה בי לא גרמה לי לקסם כמו שלך.
אף אחד לא היה אתה. כמו שאתה.
שום חלום שלי לא מתוק כמו אז, איתך. במיטה מחובקת, נאהבת וחיה..
כבר לילות שאין שינה על גופי וחלומות בראשי, רק זיכרונות מרירים אשר מאלצים אותי לפתוח את עיני בדמעות עצובות וקשות.
ליבי שבור כזכוכית מנופצת על מדרכת רחוב ישנה.
כבר למדתי שאין לי חיים בלעדייך ונשימה ללא אתה, כל יום מביטה בלוח השנה מסמנת יום ועוד יום
מחכה לצילצול שיבוא כבר, שייגמר השיעור ותגיע ההפסקה.
כל יום אני כותבת לך מכתב אהבה שבור ושחור, וקוראת מחדש.
למדתי, שאולי האהבה כואבת אבל היא אהבה..טהורה ואמתית.
ואני מבטיחה לך, שיום אחד אני אחזור לחפש אותך.