חתונת הכסף

הסנדלרים כמעט ונעלמים מהנוף. פעם בתקופה של מצחצחי הנעליים, סנדלר היה נסיך שמחפש את סינדרלה, מודד את כף הרגל על המילימטר, מוציא את המרצע מהשק וכל לקוחה יפה שנכנסת לסנדלריה כאצבע אלוהים. כיום ברמת-גן אפשר לספור אותם על עשר אצבעות ורבים מהם הולכים כמעט יחפים. דוד הגיע לסנדלר ברחוב הרוא״ה, הוא ביקש לחדש לו את נעלי החתונה הישנות כדי לעשות רושם בפני כל שחתונת הכסף שווה זהב וקבע עם הסנדלר שמחה לשבוע הבא ביום רביעי. יום אחד לפני שאישתו והוא יחגגו את חתונת הכסף שילם מקדמה. הנעליים היו מעור אדום נוחות כמו נעלי בית וקשוחות כנעלי צנחנים, הוא נזכר בשירותו הצבאי בצנחנים, במסע הכומתה בטירונות המפרכת, איך הגיע לכותל ובעיניו דמעות וכאילו הוא שמע אז ״של נעליך מעל רגליך״, כל השבוע חופית ודוד הכינו את עצמם לקראת ״חתונת הכסף״, היא צבעה את בצבוצי שיער השיבה, הלכה לקוסמטיקאית דליה שתטפח אותה. דוד הסתפר, קנה אפטרשייב ישן והתלבט מה ילבש, מכנסי ג׳ינס או גורדין. שני ילדיהם הגיעו מאיסלנד לכבוד המאורע. אהבתם של חופית ודוד לבלבה לאורך משעול חייהם על כל צעד ושעל. חתונת הכסף נקבעה באולמי הרקיע השביעי, הם הזמינו כ-100 איש לחתונתם ונזכרו בחיים הטובים שחוו ביחד, עם לדת התאומים גיל וגלית, הלימודים בבית הספר לאומנות מכללת ורצבורגר. היא למדה סידור פרחים, הוא למד את אומנות הזכוכית. הבילויים במסעדות דגים, ההופעות של שלמה ארצי והגשש החיוור, הטיול לאיטליה, במסיבות הריקודים. ביום שלישי חופית הזכירה לדוד שמחר הוא מביא את נעליו המחודשות וכך הוא עשה, הוא הגיע לסנדלריה של שמחה ב16:30 ומצא שהיא סגורה, הוא חיכה וחיכה עד 17:30 ואז ישב מאוכזב על ספסל תחנת האוטובוס, עד שב-18:15 בקע אור מהסנדלריה. שמחה פתח את הדלת הנעולה, התנצל שנרדם והראה לו את הנעליים האדומות, דוד התלהב, שילם עבור כל העבודה, לקח את הנעליים בקופסא ושקית, הגיע לביתו ואמר לחופית:״בואי ותראי איזה יופי הבאתי הביתה״ ואז להפתעתם בין שתי הנעליים גילו מעטפה ובה ברכה: ״אצלכם ביד כל נעל דגל כולם עולים אליכם לרגל.״