חמותה של אלה

חמותה של אלה נפטרה. לפתע פתאם. חלתה ונפלה למשכב, ואז סיימה את חייה .
אשה שמחה וטובת לב היתה ,ככה סיפרה לי אלה . אפילו קצת ילדותית ולפעמים תאטרלית, במובן הטוב של המילה.שנים שהעבירה את זמנה בביתה, מכינה מרק סמיך של עדשים או שעועית לארוחת צהריים ותפוחי אדמה אפויים בתנור עם קציצות בשר, ידעה כמה מתכונים , לא יותר מדי, אבל הארוחה היתה תמיד טריה וטעימה, והשולחן היה ערוך למשעי.
אותו יום היה שרב כבד.היא עמדה במרפסת השירות של ביתה הגדול ותלתה כמ חולצות שלה וכמה לבנים.לפתע השמש הקופחת היכתה בה בעוז.היא חשה חולשה ורצה לשכב במיטה.לפני שעלתה על משכבה , כיבתה את הגז.עד כדי כך היתה אחראית ובעלת תושיה . היא שכבה חסרת אונים, עוצמת את עיניה. אף פעם לא פחדה למות . וחשבה שזה יום מותה. אלה רגעיה האחרונים.שעה או שעתיים אחר כך הגיעה אלה ובנה הצעיר רוי. הם הזמינו מיד את רופא המשפחה. הוא אמר שגב אוסמן קיבלה ארוע מוחי קל. היא המשיכה לשכב , עצומת עיניים ופשוטת אברים. בעלה של אלה , בוריס חזר מהעבודה , המום היה לראות את אמו הפעלתנית והזריזה , חולה וחלושה. ימים ספורים אחרכך עצמה את עיניה לנצח.
בוריס ואחותו הצעירה וילמה ישבו בסלון "שבעה" על אמם, אביהם נפטר כבר לפני שנים.
בוריס ישב על כורסא שחורה מעור. וילמה לידו על הספה. אלה וחברותיה הקרובות , ערמו כיבוד על השולחן בסלון, מים מינרליים מיצים וסודה ועוגות שונות ומיני מתיקה וחטיפים. חלק מהכיבוד היה עוגות ומאפים שאמא של בוריס גב אוסמן , אפתה ולא דמיינה שבשבעה שלה עצמה יתכבדו המנחמים בדברי המאפה שלה ..האורחים עלו במדרגות , לנחם את בוריס ואת אחותו שישבו המומים עדיין מגודל התדהמה שאמם, המשענת של הבית עזבה /נטשה לפתע פתאם.
וכך הם ישבו שבעה ימים כנהוג . החברים וקצת מבני המשפחה עלו במדרגות הלוליאניות ובאו לסלון המרווח , התכופפו ,חיבקו וליטפו ואמרו גם מילות ניחומים.
כשקם בוריס ביום הראשון עם תום השבעה, היה ראשו עטור שיער חום עם אניצי שיער לבן בודדים . הזקן שצימח לו והיה כבר בן שבעה ימים, כולו לבן . הזקן הזה הקנה לו ארשת מכובדת ומבגרת כשל איש עסקקים, ככה גם אמרה לו אלה. בעיניה מצא חן הזקן הזה . היא אמרה שיוריד אותו אחרי השבעה ויגדל חדש.לא שיהיה לו זקן אבלות.היא אוהבת.אולי אפילו יסדר אותו אצל הספר שלו מורדי, כשהוא הולך להסתדר, בוריס חשב שאלה מדברת שטויות כרגיל ,זה בהחלט מזקין אותו , מי רוצה בכלל שיער לבן ועוד בזקן, שהכי פשוט לגלח.אבל הוא אהב לרצות אותה וכל בקשה שלה היא פקודה עבורו..וכך היה , הוא נשאר עם הזקן הלבן ואלה היתה מרוצה. רק מה ביקשה אותו אלה , אם אפשר שיחליף את הפרצוף…כלומר ליתר דיוק החמיצות שיש לו בפנים , שיעביר לפנים יותר מחייבות ויותר אופטימיות. שנה חדשה , ועוד רמז שנת תשע"ח, איזה רמז הוא צריך יותר? זה תשעה חיוכים היא אמרה לו ותסתכל על החצי הכוס המלאה. הוא צחק, סוף סוף …והיא אמרה לו , יופי, ככה אני אוהבת אותך יותר , וחיבקה אותו .עכשיו היא תהיה לו גם אמא וגם רעיה .